הפיכתה של פראג לבירת האימפריה ההבסבורגית: המלך פרדיננד ה-1 קובע את פראג לעיר הבירה במקום וינה היא נעשתה מרכז מנהלי וכלכלי; מקום מושבם של בעלי תפקידים חשובים, ומרכז של חיי חברה, פוליטיקה ותרבות כלל אירופאיים. החצר הקיסרית קיבצה אליה משכילים ואנשי מדע, סופרים ואמנים והעניקה חסות לפעילותם. השלטון הקיסרי עודד הקמת מוסדות חינוך באמצעות מימון והענקת פריבילגיות. החצר הקיסרית והבנייה הרחבה שנועדה לאכלס את התושבים הרבים שהתקבצו בעיר סיפקו עבודה ויצרו תנופה כלכלית.

בעלי תפקידים וחצר המלוכה מתמקמים בפראג: התפתחות מהירה ומוקד משיכה ממדינות שונות, לסוחרים, משקיעים, אצילים ועוד. הופכת למרכזית בתחומי המדע, כלכלה, תרבות ודת. המלך
משקיע בהתפתחות העיר, כראוי להיותה בירה ומשכנו של המלך.

במהלך המאה ה-15, עוגן מעמדה של פראג כעיר אוטונומית בפריווילגיה מטעם מלכי בוהמיה. בית העירייה של פראג הפך למרכז הפוליטי עבור 39 ערי בוהמיה החופשיות, ובו התקיים בית המשפט
העליון ובית המשפט לערעורים ששירת את כל הערים. מעמדה האוטונומי של פראג סייע לתושבי העיר לצבור עוצמה כלכלית ופוליטית.

תוצאות מרד המעמדות:
המלך פרדיננד ה-1 היה קתולי. הוא נלחם בנסיכים הגרמניים הפרוטסטנטים. פרדיננד דרש להכניס את הצבא לשטח הגרמני כדי להילחם בנסיכים הגרמנים.האצילים והעירוניים בפראג התנגדו לכך ומרדו בו. פרדיננד ניצח את הנסיכים הגרמנים, אך העימות בין צבא המלך וצבא העירוניים בפראג נמשך. פרדיננד העניש את האצילים והעירוניים. מס' אצילים הוצאו להורג ורבים מאזרחי פראג הוכו וגורשו מהעיר.
הפריבילגיות של העירוניים בוטלו, הגילדות פורקו והעירוניים נאלצו לשלם מיסים גבוהים על הבירה – ענף היצור המרכזי בפראג. רכושם של האזרחים הוחרם ונאסר להחזיק נשק. האוטונומיה של פראג וערי בוהמיה בוטלה. כוחם הכלכלי והמשפטי של העירוניים נחלש והדבר פגע בפעילות הכלכלית בפראג ובבוהמיה, לאחר מספר שנים המלך השיב את הזכויות הכלכליות ולתושבים היתה את היכולת להתמקד רק בכלכלה מה שהוביל לפריחה כלכלית.

שגשוג כלכלי: בעקבות העתקת הבירה לפראג גידול דמוגראפי (במהלך המאה ה-16 גדלה פראג מכ-25-20 אלף תושבים לכ-60-50 אלף בשנת 1600) שיוצר גידול בביקוש למוצרים. הסוחרים
בפראג מתחזקים כתוצאה ממהלך זה.