השקפתה של הנצרות על היהדות: העיקרון התיאולוגי המנחה את יחס הנוצרים אל היהודים בחברה הנוצרית:

חשוב לזכור כי בימי הבניים הדת היא שמעצבת את השקפתו ואת אמונתו של האדם ולכן החברה הנוצרית באירופה קבעה את יחסה אל היהודים לפי עקרונות שקבעה הכנסייה הנוצרית.
לנצרות יש יחס מורכב כלפי היהדות. ראשי הכנסייה אישרו את קדושתם של כתבי הקודש היהודיים, אך נתנו להם פרשנות חדשה. הם רואים בטקסט היהודי כמכיל רמזים המבשרים על חייו ומותו של ישו. אנשי הכנסיה הכירו בעובדה כי העם היהודי היה עם נבחר בעברו וטענו כי על היהודים להיענש משום שדחו את בשורתו של ישו. קיומם המושפל של היהודים מהווה הוכחה מתמדת לטעות שהם עשו בדחותם את בשורתו של ישו, והוכחה לעונש שהוטל עליהם בגלל דחייה זו. היהודים נחשבים בעיני הנצרות לעדים לנכונות קיומה של הנצרות, לכן היא מוכנה לסבול את קיומם של היהודים, למרות החטא הקדמון שלהם: רצח ישו. לפי התפיסה הנוצרית יגיע יום בו יכירו היהודים באמיתות הנצרות.

הפריוילגיות ( זכויות ) שהוענקו ליהודים:
ההגנה שניתנה ליהודים עוגנה בפריבילגיות. בתחילה מדובר בפריבילגיות שנתנו לבודדים שמילאו .תפקיד כלכלי, לרוב אנשי מסחר (למשל הפריבילגיה של לודויג החסיד מבית הקארולינגים בשנת 828) , עם הגידול שחל ביישובי היהודים התעורר הצורך להעניק כתב זכויות לכל אחת מן הקהילות. כתבי הפריבילגיה קבעו את מעמדה של הקהילה ביחס לסביבתה, זכויותיה וחובותיה.

תעודה ראשונה מסוג זה הידועה לנו היא: 
הפריווילגיה של קהילת שפייר בחבל הריין 1084.
דוגמה לפריבילגיה שהוענקה ליהודים היא הפריבילגיה שהעניק רודיגר , הבישוף של שפייר , ליהודים בעיר שפייר.
"הזכויות הטובות ביותר שהיו ליהודים בעיר גרמנית כלשהי". 
הוא נתן להם אישור להתיישב "בירכתי העיר […] מחוץ לעדה ולמקום מגוריהם של שאר התושבים", ובנה חומה מסביב לשכונתם כדי 
להגן עליהם מפני האספסוף. הם חויבו לשלם מס שנתי עבור הקרקע שישבו עליה, בגובה 3.5 ליברות, והוקצה להם מגרש להקמת בית 
עלמין. רודיגר מפרט את זכויותיהם הרבות: הותר להם העיסוק בחלפנות כספים, בקנייה ובמכירה בכל מה שירצו בכל המרחב 
העירוני – בשכונתם, באזורי מגוריהם של הנוצרים ובשטח נמל הנהר. היהודים רשאים להחזיק במשרתים שכירים ובמיניקות נוצריות. 
כמו כן, הותר ליהודים למכור לנוצרים בשר משחיטתם, שנטרף.
אורח יהודי מעיר אחרת פטור מתשלום מכס, החלטה זו מעידה גם היא על מידת חופש המסחר שניתנה בידיהם. זכות נוספת היא 
הזכות לאוטונומיה שיפוטית- ראש הקהילה רשאי לפתור סיכסוכים בין היהודים ולדון בתביעותיהם המשפטיות, רק אם לא יצליח לפתור 
את הבעיה היא תובא ביפני הבישוף."

מה הניע את רודיגר, הבישוף של שפייר? מדוע העניק ליהודים זכויות אלה?

על כך הוא מעיד בעצמו: "כאשר סיפחתי את כפר שפייר אל העיר, סברתי שאאדיר אלף מונים את כבוד המקום אם אמשוך לשם גם יהודים". שליט זה הבין את חשיבותם של היהודים לפיתוח המסחר בעיר ואת התרומה הצפויה לאוצר העיר.
לסיכום: היהודים נבדלו מיתר חטיבות האוכלוסייה: הנוצרים היו כפופים בהתאם למעמדם ולתפקידם הכלכלי לשלטונות מקומיים מסוימים המדורגים בסדר היררכי ורק בשלב העליון של הדירוג הפיאודלי הם היו קשורים בצורה רופפת לשליט ארץ, אילו לגבי היהודים, קשר ישיר התקיים בין היהודים לשליט העליון: היהודים זכו להגנתו של השליט ולזכות לקיים אוטונומיה שיפוטית, תמורת תשלום מסים
או מתן שירותים לשליט, בניגוד לשאר תושבי העיר.

הגדרת מעמדם משפטי של היהודים – "עבדי האוצר"
במאה ה-11 הוגדר מעמדם המשפטי של היהודים שהיה מעמד נבדל ומיוחד להם. המעמד המשפטי הגדיר את זכויותיהם ואת חובותיהם של היהודים. מעמד זה נקרא "עבדי האוצר " מעמד זה הכפיף את היהודים ישירות למלך והם זכו להגנתו הייתה להם הזכות לקיים אוטונומיה קהילתית תמורת תשלום מיסים או תמורת מתן שירותים למלך. פגיעה ביהודים נחשבה לפגיעה באוצר המלך.
בתור "עבדי האוצר", היהודים נחשבו לרכושו של המלך והיו נתונים לשרירות ליבו. החסות שניתנה ליהודים נקנתה בכסף והייתה קצובה בזמן. אפשר היה לבטלה או להמשיכה תוך קביעת תנאים מחמירים. במסגרת מעמד זה המלך יכול היה להעניק זכויות ליהודים או לשלול אותן מהם, הוא יכול היה להחרים את רכושם והוא אף יכול היה להעניק אותם במתנה לשליט אחר.

חסרונות שנבעו ממעמדם של היהודים כעבדי האוצר:
— היו תלויים לחלוטין בשליט שהיה רשאי לשלול מהם את זכויותיהם, לאסור על חופש התנועה שלהם, לאסור עליהם לעזוב את מקום מגוריהם או לגרשם, להחרים את רכושם, למשכן אותם, למכור         אותם לעבדים, להעניקם במתנה לשליט אחר.
— נאלצו לשלם לקיסר/לשליט מסים כבדים.
— מעמד זה יצר ניגוד אינטרסים בין היהודים לשאר תושבי העיר והגביר את עוינות הנוצרים כלפיהם.

יתרונות שנבעו ממעמד זה של עבדי האוצר:
— זכו להגנתו של השליט.
— זכו לאוטונומיה קהילתית, בתחום המשפט והדת.
— פטור ממסים מיוחדים ששילמו התושבים הנוצרים בעיר.
— זכו לכתב הזכויות.
— יכולת להמשיך לקיים אורח חיים יהודי תחת שלטון נוצרי.