מספר גורמים השפיעו על יחס האוכלוסייה ליהודים בארצות הכיבוש:

אנטישמיות:

היקף האנטישמיות בארצות השונות השפיע על סיכויי היהודים להינצל. יש הטוענים כי ככל שהאנטישמיות הייתה מושרשת יותר באוכלוסייה כל קטנה מידת הסיוע ליהודים.

אחרים טוענים כי העניין מורכב יותר שכן היו מקרים שאנטישמים מוצהרים הסתירו יהודים וסייעו ליהודים וכן היו חברות רבות שבהן האנטישמיות לא הייתה כה עזה ובכל זאת נרצחו בהם יהודים רבים.

דוגמאות – בפולין ששם הייתה אנטישמיות רבה נרצחו מיליוני יהודים. בדנמרק שבה לא הייתה אנטישמיות ניצלו רוב היהודים ע"י האוכלוסייה המקומית.

מצוקה בשל המלחמה:

תושבי המדינות הכבושות היו טרודים בהישרדות בזמן מלחמה והיו אדישים לגורלם של היהודים. הסבל והמצוקה שלהם (מחסור במזון, מאסרים, מות קרובים) גרמו להם לראות במצב היהודים עניין שולי, ובדרך כלל גילו אדישות לגורלם.

חמדנות לרכוש היהודי:

רבים באוכלוסייה חמדו את הרכוש שהופקע ונגזל מהיהודים (עסקים, מפעלים, דירות, ושאר רכוש יקר ערך).  פחדו שאם יעזרו וייסעו ליהודים יבקשו רכושם בחזרה.

פחד מפני הגרמנים:

אזרחים רבים בחרו לשתוק ונמנעו מלסייע ליהודים. התנהגותם נבעה מפחד מהכובש הגרמני ובמקרים מסוימים המשטרה המקומית ששיתפה עמו פעולה.

המשמעות של עזרה וסיוע ליהודים הייתה במקרה הקיצוני –עונש מוות ועונשים קולקטיבים לכפרים שלמים . הגרמנים עודדו הלשנה ונתנו טובות הנאה למי שדווח או הסגיר יהודים.  רבים מהמלשינים הפעילו סחטנות נגד היהודים המסתתרים, וגבו מהם תשלום תמורת שתיקתם.

זיהוי היהודים עם הקומוניזם:

בארצות שנכבשו ע"י ברית המועצות הואשמו היהודים  ע"י התושבים בסיוע לכוחות הסובייטים.  בעיני הפולנים והליטאים היו הסובייטים בבחינת כובשים ואויבים שמטרתם לפגוע במדינה. יהודים הואשמו בבגידה ושיתוף פעולה עם האויב.