"הרוב הדומם"- העומדים מהצד : היו בדרך כלל מרבית האוכלוסייה שהתמודדו עם קשיי היום יום ולא רצו להסתבך עם השלטון הכובש, או שבאמת הם לא היו מודעים לשואת העם היהודי. היו רבים שפשוט גילו אדישות למצוקת היהודים. מניעים –
פחד מעונש של הנאצים, הסבל וקשיי הקיום שעמם נאלצו להתמודד בזמן המלחמה.  הרצון לשרוד ולעבור בשלום את התקופה הקשה מבלי שיואשמו ע"י הנאצים בעזרה ליהודים.

הגורם השני ה"אנטישמיות המתונה" של אוכלוסיות רבות שלא ראו טעם בנקיטת פעולה כלשהיא למען היהודים. אוכלוסייה זו בחרה בטקטיקה של "לא להתבלט", לא לפעול נגד היהודים ובוודאי לא לטובתם.

גם ממשלות וארגונים עמדו מהצד, למרות שהיה להם כוח לשנות. כבר לפני פרוץ המלחמה ממשלות העולם לא עשו דבר כלפי רדיפת היהודים. הדבר סייע למכונת ההשמדה הנאצית.

משתפי הפעולה: שיתוף פעולה עם הנאצים- על ידי הסגרת יהודים, או הלשנה על מצילי יהודים
מניעים: אנטישמיות, אהדה לאידאולוגיה הנאצית, בצע כסף ורצון לגזול את הרכוש היהודי וכדי לקבל טובות הנאה, הזדהות עם מדיניות הנאצים, נקמנות  אישית במצילים שהסתירו יהודים ולעתים גם השתתפו באופן פעיל ברצח יהודים.

לדוגמה, בהולנד (מערב אירופה) בסיפורם של אנה פרנק ומשפחתה, מלשין מקומי הסגיר אותם לגרמנים. במזרח אירופה: בפולין, ליטא, אוקראינה היו מלשינים רבים. היו גם ממשלות (של המדינות הגרורות) ששיתפו פעולה, לדוגמה רומניה ששם המשטר רצח במו ידיו כ- 400 אלף יהודים

מעטים שהסתכנו לעזור/המצילים: חלק קטן מהאוכלוסייה נחלץ לעזרת היהודים תוך לקיחת סיכונים. המצילים היו יחידים  וארגונים . גם חלק מהכנסיות והמנזרים הסתירו והצילו ילדים יהודים
מניעים: מניעים אנטי נאצים, אוכלוסייה שעזרה ליהודים ממניעים הומאניים/אנושיים, בגלל יחסי השכנות הקודמים עם היהודים, מתוך אמונה נוצרית סובלנית, יחסי שכנות. חלקם "חסידי אומות עולם"

אנו נבחן שתי מדינות/אוכלוסיות שהיו שונות ביחסם ליהודים:

דנמרק / הצלת יהודים:

דנמרק נכבשה בראשית 1940. הנאצים ראו בדנים עם הקרוב לגזע הארי לכן משטר הכיבוש שם היה יחסית רופף.

דנמרק הייתה מדינה בעלת מסורת דמוקרטית וחסרת מסורת אנטישמית ולכן האידיאולוגיה והמדיניות של הנאצים לא התקבלה האהדה בציבור הדני.

בית המלוכה, ראשי הכנסייה, ומרבית הציבור הדני נרתמו להצלת יהודים והסתרתם.

המחתרת הדנית ראתה ביהודים אזרחים שווי זכויות וככאלה ראתה בהגנה עליהם כחלק מההתנגדות לשלטון הכיבוש הנאצי.

כאשר הוחלט על גירוש יהודי דנמרק (כ 7220 יהודים לערך) למחנות המוות ,התארגנה המחתרת הדנית ב -אוקטובר 1943 למבצע הצלה מסוכן, בו הועברו רוב יהודי דנמרק, באמצעות סירות דיג, אל שבדיה הניטראלית.

הגרמנים הצליחו לתפוס קרוב ל-500 יהודים והעביר אותם למחנה ריכוז (טרזינשטט),גם כאן התערבו הדנים ושלחו להם מזון ותרופות והצליחו באמצעות הצלב האדום לשחררם.

הונגריה/שיתוף פעולה עם הנאצים:

הונגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית.

בהונגריה היו פעילים כבר בשנות ה-30 תנועות ימניות קיצוניות וקמו מפלגות נאציות שונות. במהלך  1939/1938 חוקקו בהונגריה חוקים גזעניים נגד היהודים .מאוחר יותר הפעילו את חוקי נירנברג במדינה, בהובלתו של שליט הונגריה האנטישמי- מיקלוש הורטי.

הונגריה שהייתה בעלת ברית של גרמניה עוד במלחמת העולם הראשונה שיתפה עמה פעולה גם במלחמת העולם השנייה ו"זכתה" בשטחים רבים תמורת עזרתה. (דבר שהגדיל את כמות היהודים בתחומה).

עד 1944 חיו היהודים יחסית בבטחה ,למעט גיוס חלק מהיהודים לעבודות כפייה בחזית.

ב-1944 השתלטו הגרמנים סופית על המדינה לאחר ששליט הונגריה הורטי שקל להתנתק מהברית עם גרמניה. הגרמנים כוננו במדינה משטר פשיסטי פרו גרמני בראשות מפלגת "צלב החץ".

משלב זה מצב היהודים החמיר – רכושם הוחרם, חויבו בענידת "טלאי צהוב" והחלו בריכוזם ובגירושם מהונגריה לאושוויץ, בפיקוחו של אייכמן. (כ-300 אלף מיהודי הונגריה נרצחו באושוויץ וב " מצעדי המוות" מהונגריה לאוסטריה).

האוכלוסייה המקומית תמכה ברובה במדיניותו האנטישמית של הורטי ולאחר מיכן במפלגה האנטישמית "צלב החץ", וסיעה למשטרה המקומית להסגיר, לרצוח יהודים ,ושלוח אותם למחנות ההשמדה ו"לצעדות המוות".