עם כיבוש פולין בספטמבר 1939 מסופחים לרייך הגרמני כשני מיליון יהודים שעל פי אגרת הבזק רוכזו בגטאות במרכז פולין. כאשר פולשת גרמניה לבריה"מ ביוני 1941, מתחיל ההרג המעשי של יהודי בריה"מ. לכל יחידה גדולה של הצבא הגרמני התלוו אנשי S.S. שנקראו איינזצגרופן שתפקידם היה להרוג יהודים באזורי הכיבוש הגרמני בבריה"מ. חיסול זה של יהודים בירי לבורות היה השלב הראשון של "הפתרון הסופי" אחריו היו שלבים נוספים ,שבכול שלב מנסים הנאצים לשכלל את מכונות המוות כדי לחסל את כלל היהודים באירופה.

יש לציין שלמרות שהשמדת היהודים הצריכה משאבים שבעצם פגעו ביכולת הצבאית הגרמנית, לא עצרו הנאצים את ההרג עד סוף המלחמה.

השלבים בביצוע "הפתרון הסופי:

חיסול בירי לבורות:

היהודים רוכזו במרכזי היישובים ע"י היודנראט  בתואנה כי מועברים ליישוב אחר, נלקחים למחנות עבודה או "לשם העברה לפלשתינה". משם הובלו היהודים ברגל לאזור מרוחק מהיישוב ,קיבלו הוראה להתפשט, והומתו בירי אל הבורות ואל מחפורות שהוכנו מראש.

לעתים נאלצו היהודים עצמם לחפור את הבורות ולכסות את המתים. מעטים הצליחו להינצל מהירי.

הטבח שנערך בבאבי יאר ליד קייב באוקראינה, היה סמל לזוועת החיסול בירי-

בחודש ספטמבר 1941 חוסלו שם  34 אלף יהודים. בפונאר יער ליד העיר וילנה חוסלו בדצמבר 1941- 40 אלף יהודים. בשיטה זו נרצחו יותר ממיליון יהודים בברה"מ.

המתה במשאיות גז:

הרציחות ההמוניות והמחזות הנלווים להם היו קשים גם לגרמנים. רבים השתכרו ולא הצליחו לתפקד. היה צורך בפיתוח שיטות יעילות יותר להרג יהודים.

כדי לשכלל את ההרג עברו הגרמנים בסוף 1941 לשיטת ההרג במשאיות הגז. בשיטה זו הוכנסו היהודים לתא מטען גדול בחלק האחורי של משאית, תא המטען נסגר באופן הרמטי, וצינור המפלט הוכנס לתא המטען וחנק את היהודים שבו כשמנוע המשאית הופעל. בשיטה זו נרצחו כחצי מיליון יהודים.

מחנות ההשמדה:

בינואר 1942, כדי לארגן באופן שיטתי את ההרג של כל יהדות אירופה, מתכנסת ועידה בואנזה שבברלין. בעקבות ועידת ואנזה מוקמים בפולין מחנות השמדה ובהם מתקנים להמתה בגז ולשריפת הגופות. מקיץ 1942 מתחילים שילוחים המוניים של יהודים מכל גטאות פולין למחנות ההשמדה. עד תחילת 1944 מושמדת מרבית יהדות פולין. במחנות ההשמדה עצמם הושמדו כ-4 מיליון יהודים מכל רחבי אירופה.

מחנה ההשמדה  הראשון בפולין –מחנה השמדה חלמנו.

מבצע ריינהרד-המבצע התנהל ממרץ 1942 עד אוקטובר 1943. ובמהלכו נרצחו במחנות ההשמדה 1.7 מיליון יהודים מאזור הגנרלגוברנמן.

במסגרת מבצע ריינהרד הוקמו שלושה מחנות : בלזץ, סוביבור  וטרבלינקה.

שלושת המחנות שימשו כמחנות מוות והשמדה בלבד. המגיעים למחנה עברו תהליך של שעתיים ,שבסיומו כבר מצאו את עצמם בתוך תאי הגזים . מכיוון שאלה לא היו מחנות עבודה לא היה  תהליך של סלקציה ,אלה של הטעיה ,שנועד גם לייעל את איסוף חפצי הקורבנות. הקורבנות במחנות אלו הוטמנו בבורות ענקיים ,בסוף שנת 1942 החלו הנאצים בשריפת גופות כדי לטשטש את הרצח.  המחנות נסגרו בסוף 1943 בגלל קשיים ארגוניים  הוחלט  להפוך את אושוויץ-בירקנאו לאתר הרצח המרכזי.

עד סוף 1942 הושמדו רוב היהודים ברחבי הגנרלגוברנמן.

מחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד נסגרו ,והשמדת העם היהודי מכל אירופה המשיכה להתבצע במחנה אושוויץ-בירקנאו ובמחנה נוסף- מיידאנק. בכניסה למחנה אושוויץ קיבלה את הבאים הכתובת "העבודה משחררת".3 ק"מ מהמחנה הוקם מחנה בירקנאו שגם בו נבנו מתקני השמדה. היהודים שהגיעו למחנה מרחבי אירופה עברו סלקציה שבה נקבע כי מי שאינם כשירים לעבודה יומתו ,והאחרים יישארו בחיים באופן זמני וינוצלו לעבודה. באושוויץ הגיעה היעילות של מכונת ההשמדה לשיאה ,עם הכנסת גז ציקלון B לשימוש במקום גז הפליטה של מנועי הדיזל שהיה בשימוש עד אז. לפי הערכות שונות ,במכונת ההשמדה של אושוויץ –בירקנאו הושמדו כמיליון וחצי יהודים.

צעדות המוות:

בסוף 1944 ,כשהצבא האדום כבר עמד בשערי פולין ,החלו הנאצים בפינו אסירי מחנות ההשמדה מערבה לגרמניה. הפינוי כונה "צעדת המוות" והתבצע בליווי של משמר גרמני בתנאים קשים של כפור, רעב ותשישות. רבים מהיהודים מתו כתוצאה מתנאי החורף הקשים ,או מרעב או שנרצחו בירייה תוך כדי צעידה. הצעדות הסתיימו במפגש עם בעלות הברית .הגרמנים ברחו והיהודים מצאו עצמם חופשיים במצב קשה מאוד.

בצעדות המוות נרצחו כ-70 אלף יהודים.