רעיון ההתנגדות הפיסית והלחימה נגד הנאצים עלה רק כאשר היה ברור שכוונת הגרמנים להשמיד את היהודים השמדה מוחלטת.

מי שעמד בראש המאבק בנאצים היו תנועות הנוער חלוציות ולא חלוציות מן ה"שומר הצעיר" ועד "בית"ר".

בגטו וילנה הוקם ארגון המרי הראשון בינואר 1942 ,שאיגד בתוכו את כל תנועות הנוער  בגטו- "ארגון הפרטיזנים המאוחד" .

בקיץ 1942 הוקמו שני ארגונים נוספים בגטו וארשה : אי"ל- ארגון יהודי לוחם בראשות מרדכי אנילביץ, שייצג מספר תנועות נוער ואצ"י : איגוד צבאי יהודי של תנועת הנוער בית"ר .

חשיבותו של "כרוז וילנה":

ב- 1 לינואר 1942 פורסם בגטו וילנה הכרוז "אל נלך כצאן לטבח" ,שנוסח בידי אבא קובנר  ומכונה "כרוז וילנה" (ראו הרחבה עמ' 246)":

1.      הכרוז מבהיר שכל היהודים שנלקחו מגטו וילנה ליער פונאר הקרוב לא נלקחו למחנות עבודה אלא הובלו כולם להשמדה.

2.      הכרוז טוען שלהיטלר יש תכנית להשמיד את כל יהודי אירופה ושיהודי וילנה שנמצאת בליטא הם רק חלק מתכנית גדולה להשמדת כל יהודי אירופה (זהו החודש של כינוס ועידת ואנזה).

3.      הכרוז קורא ליהודים לאחוז בנשק, למרוד בגרמנים, ולמות כאנשים חופשיים ולא "כצאן לטבח".

מדוע תנועות הנוער מובילות את המרידות בגטאות:

1.      מטבע הדברים צעירים הם מרדנים באופיים, ולא מקבלים את המוסכמות. בנוסף לכך היכולת שלהם לשרוד את התנאים הקשים בגטו רבה יותר מאנשים מבוגרים. הם היו משוחררים מקיבעון מחשבתי וחיפשו פתרונות איך לצאת מהמצב הנורא.

2.      לבני הנוער אין את האחריות לילדים קטנים או להורים זקנים ולכן ללא דאגה למשפחה קל להם יותר למרוד. רובם היו רווקים ורווקות.

3.      לבני נוער אין את הקיבעון המחשבתי שיש למבוגרים, שלא קולטים שהעולם השתנה ורצח עם תחת שלטון טוטליטרי הוא דבר אפשרי. פעילותם כחניכי תנועות הנוער יצרו בקרבם מודעות חברתית ורוח מהפכנית. רבים מהם לא היו מוכנים לקבל את הפגיעה ביהודים כ"גורל משמיים", אלא חשבו שיש לנקוט במעשים כדי לשנות את המצב הקשה

4.      צורת הארגון של תנועות הנוער מאפשרת בקלות לעבור לארגון מחתרתי מסודר.

מטרות/סיבות למרד:

שאיפת נקם ו"מוות בכבוד": הם ראו במרד-"מוצא של כבוד אנושי וביטוי של גבורה". ע"י מרד חמוש וגלוי יהיה ניתן לנקום בנאצים את נקמת יהודי הגטו שהורעבו והושפלו ונרצחו. המרד יאפשר למורדים להגיב ולהגן על הכבוד היהודי שנרמס ע"י הנאצים בכל שנות המשטר בגטו.  למורדים היה ברור, שאין במעשיהם שום סיכויי לנצח או להכניע את הנאצים אבל הם רצו לבחור את דרכם למות ולא ללכת כצאן לטבח.

מניעים אידאולוגים- ההגנה העצמית היהודית  הייתה חלק מעקרונות תנועות הנוער הציוניות כמו "החלוץ", "השומר הצעיר", "בית"ר". מרד גלוי וחמוש יאפשר לחברי תנועות הנוער להגשים אידיאולוגיה זו, להבליט את הלחימה היהודית ולשמש מופת ודוגמא לחבריהם שיזכו לעלות לארץ-ישראל.

המרד כדרך מילוט- המרד יאפשר לאחדים בריחה מהגטו לפרטיזנים שביערות, ויהווה, לפחות עבורם, סיכוי להצלה.

"למען שלוש שורות בהיסטוריה"- להילחם כדי לא להיכלל במשלוחים למזרח ולמות מתוך תחושת שייכות וגאווה יהודית לאומית. רצון להשאיר לדורות הבאים מורשת שהם יוכלו להתגאות בה.
דילמות שהיו למורדים בגטאות:

מקום המרד(להילחם בגטו או ביערות)-

בדיון על המיקום של המרד נגד הנאצים היו שתי עמדות:

להילחם בגטו:

עמדה אחת קבעה שעל היהודים להילחם בתוך הגטו ולהשיב במרד נגד האקציות .הלחימה בגטו נועדה להבליט את הלחימה היהודית ולשמש סמל ומורשת לדורות הבאים. כמו כן, לחימה בתוך הגטו היא דרך ללחום בנאצים בלי לנטוש את בני המשפחה בלי תחושה שהצעירים נוטשים את משפחותיהם לגורל אכזר. נימוק בעד מרד בתוך הגטו היה הקושי להגיע אל היער בגלל המרחק והסכנות שבדרך. רוב היהודים היו עירוניים, והחיים בחיק הטבע היו זרים וקשים להם. הסיכויים להתקבל לקבוצת פרטיזנים – נמוכים מאוד בגלל האנטישמיות ובגלל שהיה צורך להיות מצויד בנשק אחרת אי אפשר היה להתקבל לפרטיזנים.

להילחם ביערות:

מרד בתוך הגטו פירושו התאבדות קולקטיבית. בבריחה ליער ובהצטרפות לפרטיזנים קיים סיכוי לשרוד את המלחמה, וכן ניתן יהיה לנקום בנאצים באמצעות שיבוש פעולותיהם בזמן המלחמה. כמו כן, הלחימה בגטו משמעה פגיעה מידית בכל היהודים שנותרו בגטו. בגטו קשיים רבים בהתארגנות- לא כל תושבי הגטו תומכים במרד, חשש מהלשנות, קושי להבריח נשק לתוך הגטו ולהסתיר אותו, קשיים בהיערכות ללחימה בשטח עירוני בנוי וצפוף. ע"י הצטרפות לפרטיזנים ניתן יהיה לסייע ביתר יעילות ליהודים בתוך הגטו.

האחריות הקולקטיבית והדאגה לתא המשפחתי-

מתוך ידיעה שהנאצים מפעילים עונשים קולקטיביים,  חששו רבים מהתוצאות הקשות של המרד. לאחר דיכוי המרד קיים סיכוי רב שהנאצים יחסלו את הגטו ואת יושביו ובתוכם גם בני משפחות המורדים. אם המורדים ימותו במהלך המרד   מה יהיה גורל בני משפחותיהם? בגטו הייתה אוכלוסייה מבוגרת או הורים לילדים, שהתנגדו למרד מתוך שביב אחרון של תקווה, שאם יחזיקו מעמד יישארו בחיים כשהמלחמה תיגמר. הדילמה הייתה האם לצאת למרד ולסכן בכך את משפחותיהם או את אלו שאינם מסוגלים או רוצים להשתתף במרד.

קושי בקביעת העיתוי למרד-

ההחלטה הייתה למרוד כאשר יהיה ברור שהגטו עומד בפני חיסול/שלב הגירוש הסופי ולא קודם לכן, כדי לא לגרום לזירוז חיסולו של הגטו.  אך בגלל מדיניות ההטעיה/השלבים של הגרמנים היה קשה לקבוע האם חיסול הגטו הוא סופי או חלקי בלבד. הנאצים פינו את הגטאות בהדרגה וביצעו אקציות (תפיסת יהודים ושילוחם למחנות השמדה) – במרווחי זמן שונים. הדבר הקשה על יכולת ההחלטה של הלוחמים.

המצב בחזיתות המלחמה ונחיצות המרד-

ידיעות על תבוסות הגרמנים במלחמה עודדו את היהודים בגטאות . רבים חשבו כי המלחמה קרבה לסיומה לכן לא כדאי להמתין ולא לסכן את היהודים בגטו ע"י מרד.

קשיים שהיו למורדים בגטאות:

1.    תמיכת ההנהגה/התנגדות בגטו לרעיון המרד- חלק מראשי הגטו (יודנראט) ואנשים רבים נוספים  התנגדו לרעיון המרד כי סברו שרק ע"י עבודה יצרנית יש סיכוי להינצל, בעוד שהמרד יביא לחיסול הגטו. היחסים בין היודנראט למחתרות היו מתוחים וחלקם אף הסגירו חברי מחתרת לגרמנים (ראש היודנרט-יעקב גלס בגטו וילנה הסגיר את ראש המחתרת-יצחק ויטנברג).

בניגוד למחתרות של עמים אחרים ,שקיבלו תמיכה ממשלות גולות וזכו לאהדת האוכלוסייה במדינתם ,לוחמי הגטו פעלו פעמים רבות ללא תמיכת היודנרט ותושבי הגטו.

2.    מחסור בנשק וקושי באימון  בשימוש בנשק-  המחתרות התקשו להשיג נשק. לא היה להן כסף לרכישת נשק, הנשק היה מועט, חלקו יוצר בגטו בחשאי, וחלקו נרכש והוברח לגטו בסיכון רב. חלק מן הנשק שנרכש התגלה כנשק פגום. בגטו וארשה לדוגמא הוקם בית מלאכה לייצור רימונים. רק מעתים מחברי המחתרת עברו אימונים שהכשירו אותם ללחימה, ובעיקר ללחימה בשטח בנוי.

3.    חוסר במודיעין ,חשש מהלשנות ובידוד מהעולם החיצון-  פחד מהלשנות של יהודים בגטו בעיקר של אנשי היודנראט שחששו שאם יתגלו ההכנות למרד, הגרמנים ישמידו את הגטו בעונש קולקטיבי.  הגטאות סבלו מבידוד מהעולם החיצוני ולא היו בקשר עם גטאות אחרים, והדבר הקשה על ארגון של מרד נרחב במספר רב של גטאות. הם לא ידעו מה קורה בחוץ, לא היה להם את המודיעין שנדרש למרד.

4.    הקשר עם המחתרת הפולנית/אנטישמיות ועוינות הסביבה- הלוחמים היהודים זכו לתמיכה מועטה בלבד מצד המחתרות הלאומית הפולנית. לעומת זאת המחתרת הקומוניסטית בפולין תמכה במרד אך כוחה היה מועט.

5.    קשיים בגיוס אנשים למרד- תחושת הייאוש והתשישות הפיזית והרוחנית של רבים מתושבי הגטו הקשתה על גיוסם למרד. תנאי הרעב ,ההשפלה וההוצאות להורג שברו את רוחם וכוחם הפיסי של היהודים וקשה היה לשכנעם לצאת למרד.