מתוך ועדת המחקר והמדע של הכנסת*

מצ"ב מספר אפשרויות שכל אחד מכם יכול לעלות על דעתו ולספק פתרונות אלו, אני משוכנע שאפילו פתרונות טובים יותר. לעיתים משימות ענק נראות לנו מאוד קשות, אבל התכנסות למצב שבו אני מאתגר את עצמי, בסביבה רגועה, יחד עם עוד מספר חברים, יכולה להניב תוצאות מרשימות, אני משוכנע שחלקכם חשב על הפתרונות הללו שהוצעו על ידי אנשי מקצוע.

אף שבישראל פועלים גופים רבים בנושא ההתחממות הגלובלית, נראה כי הפעילויות השונות אינן מתואמות לגמרי ונעצרות לעתים בשלב גיבוש המדיניות. יש מקום לחדד את שיתופי הפעולה בין משרדי הממשלה ולהתוות תוכנית כוללת לטיפול בנושא.    

טיפול בנושא ההתחממות הגלובלית ראוי שלא יצטמצם אך ורק למגזר מסוים אלא יקיף את כלל המגזרים – המגזר הציבורי, המגזר הפרטי והמגזר השלישי – ויתבצע הן ברמת משק-הבית, הן ברמת מבני הציבור והן ברמת המפעל.

נוסף על כך, יש מקום לעודד רשויות מקומיות להשתתף באופן פעיל בצמצום פליטות גזי החממה ואף להציע תמריצים לשם כך. ערים רבות בעולם קיבלו עליהן את החובה לצמצם את הפליטה באזורי העיר. בישראל החלה יוזמה של פורום ה-15, המאגד 15 רשויות מקומיות בישראל, לצמצם את פליטת הגזים המזהמים בערים ולהשתתף באופן פעיל ביוזמות שערים גדולות בעולם נוקטות בתחום זה. נוסף על כך, באזור אילת ובחבל אילות החלו הרשויות לפעול למען מה שהן מכנות עצמאות אנרגטית בדרום, דהיינו ניצול משאבי טבע ושטחים ריקים לשם יצירת מקורות לאנרגיה חלופית.[1]   

1.1. כלי מדיניות

כדי לקדם מדיניות סביבתית אפשר להשתמש במנגנונים שונים: חקיקה ותקינה, מיסוי ומתן מענקים וסובסידיות, הפצת מידע והגדרת תווי תקן. כל הכלים יחד מהווים מערכת של איזונים, המציבה דרישה לפעילות מושכלת שאין בה רק חובות, בחקיקה או במיסוי, אלא גם מתן מידע והטבות – תמריצים לעומדים בדרישות, חינוך של הצרכנים ויידוע של מקבלי ההחלטות. שימוש חלקי בלבד בכלים אלו (לדוגמה, מיסוי כלי רכב או כבישים ללא יצירת חלופות תחבורתיות הולמות) צפוי לעורר התנגדות ולפגוע בסיכויי ההצלחה של השינוי.

ואולם חשוב לציין שכיוון שמנגנון הפיתוח הנקי (CDM) קובע שרק פרויקט וולונטרי יהיה זכאי להשתתף בסחר בפליטת גזי חממה, ולא פעילות המחויבת בחקיקה, יש חשש שהגדרת סטנדרטים לצמצום פליטות בחקיקה תפגע בטווח הקצר באפשרות להרוויח כלכלית מצמצום פליטות פחמן. 

1.2. כלים אפשריים לצמצום פליטות גזי חממה

·        תחבורה ודלק: עידוד השימוש בתחבורה ציבורית באמצעות הפיכתה לאפשרות משתלמת, זמינה ונוחה, עידוד רכיבה על אופניים או הליכה ברגל, בין השאר באמצעות הקמת שבילים מתאימים, מעבר לשימוש בדלקים ירוקים.[2]

·        משק האנרגיה: מעבר לייצור חשמל שלא באמצעות פחם, פתיחת שוק החשמל לתחרות  ועידוד פתרונות של ייצור חשמל על בסיס אנרגיה חלופית[3], ייעול השימוש בחשמל בבתים ובמבני ציבור, עידוד מפעלים המצמצמים היקפי פליטת גזי חממה.

·        בנייה ירוקה וייעול אנרגטי: שינויים בתכנון הארכיטקטוני (גודל חלונות, כיוונים, חלוקת החלל הפנימי) ובכלים הטכנולוגיים (חלונות מבודדים, חומרי בנייה, מכשירי חשמל וקולטי שמש), שיאפשרו לחסוך אנרגיה רבה, שכיום מתבזבזת על תאורה, חימום או קירור.

·        שטחים ירוקים: נטיעת עצים, עידוד גינון על גגות, הגדלת השטחים הירוקים – כל אלה מאפשרים קליטת פחמן דו-חמצני הנפלט לאטמוספירה ולכן מצמצמים את השפעת פליטת גזי החממה.

·        פסולת: צמצום היקפי הפסולת, מיחזור, שימוש מצומצם בחומרים שאינם ניתנים למיחזור, הפקת אנרגיה מתהליכי פירוק הפסולת – כל אלה אמורים להפחית את פליטת גז החממה מתאן.

·        חינוך: הבסיס לכל הפעולות הנקובות לעיל הוא החינוך. פרסום ויידוע הציבור על חשיבות הנושא, תיאור היתרונות לכלל ולפרט והדגשת מגוון האפשרויות לצמצם את פליטת גזי חממה. 

*מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.