וועידת ואנזה התקיימה ברובע ואנזה באחד מפרברי ברלין בוילה מפוארת בתאריך 20 בינואר 1942.

בישיבה זו לא הוחלט על השמדת היהודים – "הפתרון הסופי", כי יהודים כבר הושמדו בכמויות גדולות מזה חצי שנה בשטחי ברה"מ שנכבשו ע"י הגרמנים. בקרב אנשי ה- ס"ס התגבשה החלטה עקרונית, כי יש להתארגן לקראת חיסול באמצעים מסוג חדש, שיבטיחו את ההשמדה הטוטאלית של העם היהודי באשר הוא באופן יעיל ומהיר. היה ברור, שאין אפשרות להוציא אל הפועל מבצע רחב היקף כזה ללא תיאום ושיתוף פעולה בין כל הגורמים ולכן, אפשר לקבוע, שהוועידה הייתה טכנית בעיקרה, פגישת עבודה, לקראת התייעלות  צעדי הרצח של העם היהודי.

יש החוקרים הטוענים כי הצטרפות ארצות הברית למלחמה ,חודש לפני כן (7 לדצמבר 1941) , הביאה את היטלר להחלטה בדבר השמדה של כל יהדות אירופה . מניחים כי כניסת ארצות הברית למלחמה השמיטה את הבלם המוסרי האחרון של היטלר.

נציגי הרשויות שהוזמנו לוועידה:

בוועידה נכחו כ- 15 איש ובראשם היידריך – ראש משטרת הביטחון ששימש כיושב- ראש הוועידה. הייתה זו הישיבה היחידה בהשתתפות מספר כה רב של ראשי הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה. נכחו בה: אייכמן–ראש הוועדה לטיפול ביהודים, גרינג- ראש הגסטאפו, הימלר-ראש ה-ס.ס., ראשי המשטרה מחבלי הכיבוש השונים במזרח, לצד ראשי המנהל ומומחים בכירים ממשרדים מרכזיים ומגופים בולטים ברייך הגרמני: משרד הפנים, משרד המשפטים, הממונה על תכנית ארבע השנים, משרד החוץ, לשכת המפלגה, לשכת הקנצלר והמשרד הראשי לענייני גזע ויישוב. היטלר לא נכח בוועידה, כדי שלא ייווצר קשר בינו לבין תהליך ההשמדה.

מטרות הוועידה:

1.      תיאום ארגוני ומנהלי – המטרה הראשית של הוועידה הייתה לתאם מבחינה ארגונית ומנהלית בין כל הגופים שעתידים לקחת  חלק ב"פתרון הסופי" ולרתום אותם למשימה המרכזית של גרמניה – חיסולו המוחלט של העם היהודי. לא היה ניתן להוציא אל הפועל ובהצלחה מבצע רחב היקף כזה ללא שיתוף פעולה של כל הגורמים.

2.      הדגשת החשיבות של המשימה המרכזית של הרייך על פי הוראתו של היטלר- הוועידה נועדה לתת ממד רשמי להחלטה שכבר אושרה לפני כן והופעלה הלכה למעשה בשטחי ברית המועצות הכבושים . הרצח ההמוני עתיד להתרחב ולהקיף את כל יהודי אירופה ויש ליצור מערך משומן ומתואם להשמדה, כפי שהורה הפיהרר. חיסולו של האויב היהודי בכל מקום ללא גבולות גיאוגרפיים הוא המשימה החשובה ביותר לביצוע מבחינת היטלר- כך הובהר למשתתפי הוועידה.

3.      קביעת הסמכות הבלעדית של הס"ס – מטרת הוועידה לקבוע את סמכותו הבלעדית של ה-ס"ס בביצוע השמדת יהודי אירופה. בתוך השלטון הנאצי היו כמה מוסדות, גופים ואישים שהתחרו זה בזה, פיקחו זה על זה ואף סתרו במעשיהם זה את זה. ה- ס"ס רצה לכפות את מרותו על המבצע המורכב  של השמדת היהודים. ה-ס"ס והיידריך  בראשו ניצבים מעל שאר המוסדות האזרחיים והצבאיים ברייך. במקרה של חילוקי דעות בין הרשויות השונות שישתתפו בביצוע "הפתרון הסופי", ה-ס"ס יקבע את מהלך העניינים.

עיקרי הנושאים שנדונו בוועידה:

הפרוטוקול היה סודי, אך נשמר במלואו. אייכמן מונה על כתיבת הפרוטוקול וריינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון, ניהל את הועידה. במשך כשעה וחצי חרצו ראשי הנאצים את גורל יהודי אירופה. היידירך סקר את המדיניות הנאצית מעלייתם לשלטון ועד סוף שנת 1941. היידריך מסר את החלטתו של היטלר בדבר "הפתרון הסופי" – כלומר, לפתור את בעיית היהודים על-ידי רצח שיטתי.

עיקרי הנושאים שנדונו בוועידה:

1.      סקירת המדיניות הנאצית בשאלת היהודים עד סוף 1941 ,והתייחסות לקשיים בתהליך ההשמדה בברית המועצות. הוא תיאר את דחיקתם של היהודים מכל תחומי החיים בגרמניה ואת הבעיה שגרמניה ניצבת בפניה כעת כאשר בשטחים שהיא כבשה נלכדו מיליוני יהודים שאי אפשר יותר להביא להגירתם- לגרשם ונדרש פתרון "אחר".

מסירת החלטתו של היטלר בדבר הפתרון הסופי- להדגיש את החשיבות שמייחס היטלר לביצוע התוכנית, ולרתום את ראשי המנהל האזרחי ושלטונות הצבא באזורים הכבושים  למשימה המרכזית של הרייך- הפתרון הסופי.
תיאום מבחינה ארגונית ומנהלית בין כל הגופים שייקחו חלק ב "פתרון הסופי" – בדגש על ארגון העברת היהודים ברכבות מזרחה אל מחנות ההשמדה.
לקבוע מי יהיה הפוסק האחרון במקרים של חלוקי דעות בין הרשויות השונות שהשתתפו  ב"פתרון הסופי".

4.      ניצול היהודים ככוח עבודה – שליחת היהודים מכל הארצות הכבושות ברכבות מזרחה, שם ינוצל כוח העבודה שלהם למטרות כלכליות. חלקם ימותו באופן טבעי בתנאים הקשים ואלה שישרדו, יושמדו.

5.      ארגון המשלוחים למחנות- משלוח היהודים מכל ארצות אירופה מזרחה ומהגטאות למחנות ההשמדה. נידון סדר הגירוש למדינות השונות במזרח והתחילו לדון על לוחות זמנים של משלוחים מהארצות השונות.

6.      דיון בנוגע לגורלם של צאצאים מנשואי תערובת –   היידריך הבהיר, כי במהלך הפתרון הסופי יהוו חוקי נירנברג את הבסיס להשמדה, אבל כעת דנו בסוגיית מיהו יהודי, התלבטו לגבי אופן הטיפול ב"יהודים חלקיים" – ארים שהיו נשואים ליהודים, אך לא התקבלה החלטה בעניין. טיפול בבני תערובת ע"י עיקור – בני תערובת מדרגה ראשונה יעוקרו מתוך רצון כתנאי להישארותו ברייך. בני תערובת מדרגה שנייה, שהופעתם החיצונית אינה פגומה, יושוו עם בני הדם הגרמני. אם קבלו חוות דעת משטרתית שלילית – יועברו לגטו הזקנים.

7.      הקמת גטו של זקנים בני 65 ומעלה – גטו טריזנשטאט. לגטו זה יועברו גם נכי מלחמה, סופרים, יוצרים וגם בני נשואי תערובת מדרגה ראשונה ובני נשואי תערובת מדרגה שניה הפגועים חיצונית.

הפרוטוקול מנוסח תוך שימוש בהסוואה מילולית, אך המטרה הייתה ברורה לכל הנוכחים: חיסול יהדות אירופה. בוועידה נקבעה המדיניות של דרכי ביצוע השמדת היהודים. נקבע לוח זמנים מדויק למשלוחים, נקבעו יעדי ההשמדה למדינות שבשליטת גרמניה והוחלט להקים את מחנות ההשמדה כהשלמה למחנות הריכוז, שכבר היו קיימים.

מהטבלה בפרוטוקול של ועידת ואנזה ניתן ללמוד על הטוטליות שבתהליך ההשמדה ,כפי שבאו לידי ביטוי בוועידה (עמ' 225):

1.       ההיקף הרחב של השמדת היהודים- 11 מיליון שאמורים להיכלל במסגרת הפתרון הסופי.

2.      "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את היהודים ממדינות גרורות ששיתפו פעולה עם הגרמנים כדוגמת- רומניה, הונגריה, בולגריה.

3.      "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם את היהודים במדינות הניטרליות, שהיו מחוץ לזירת המלחמה, כמו שוויץ, שוודיה, ספרד, פורטוגל.

4.      "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם יהודים ממדינות לא כבושות ,כמו בריטניה.

5.      "הפתרון הסופי" אמור לכלול גם יהודים בשטחי צפון אפריקה. דבר זה נלמד מהמספר הגדול של יהודי צרפת, הכולל גם יהודים בשטחי צפון אפריקה שהיו בשליטת צרפת.

6.      הטוטליות של "הפתרון הסופי" – באה לידי ביטוי בהשמדת היהודים עד האחרון שבהם – גם 200 יהודי אלבניה- מספר קטן אך משמעותי מבחינת הנאצים כדי שלא יישאר אף יהודי שיוכל ליצור המשכיות לעם היהודי.

7.      ההתעסקות עם נושא "בני התערובת" העיד ,כי הנאצים התכוונו להרוג את כל יהודי אירופה, כולל יהודים למחצה.

כיצד  הנושאים שהועלו בוועידת ואנזה מבטאים את רעיון "הסדר החדש"

"הסדר החדש" שואף לשינוי מדיני – כלכלי – חברתי חדש באירופה – סדר המבוסס על תורת הגזע. אחד  המרכיבים המשמעותיים ב"סדר החדש" הוא השמדת היהודים. נושא השמדת היהודים היה הנושא המרכזי בו עסקו משתתפי הוועידה. ההוראה של היטלר, מספר היהודים המיועדים להשמדה 11 מיליון, בכל אירופה ואפילו במקומות שטרם נכבשו או בקהילות הקטנות ביותר, ההדגשה שאין להשאיר שום יהודי כדי שלא תהיה המשכיות והדיון בשאלת נשואי התערובת, המבוססים על חוקי נירנברג ועיקור, כל אלו מעידים על השאיפה הנאצית כי ההשמדה תהיה טוטאלית והשמדה כזו תממש את אחת ממטרות "הסדר החדש".

משמעות הועידה:

התכנית לחיסול היהודים הפכה למבצע נאצי כלל אירופאי. ההחלטה על הפתרון הסופי התקבלה לפני הועידה, אך כעת עלה הצורך לתאם בין המשרדים והרשויות המרכזיים ברייך לשם שיתוף פעולה מלא. הונחה בה תשתית ארגונית-ביצועית של ארגון המשלוחים למחנות ההשמדה. היא הייתה למעשה ועידה טכנית, במסגרתה תואמו דרכי הביצוע והפעולות להשמדה.

ביצוע תכנית בקנה מידה כה גדול חייב תאום ושיתוף פעולה מצד גורמים רבים במערכות הצבאיות והאזרחיות בגרמניה ובאזורי הכיבוש: זרוע ארגונית בראשותו של אייכמן, יחידות המשטרה השונות, פקידי הרכבת, מפעלי תעשייה רבים שניצלו את עבודת היהודים , נבנו המשרפות ותאי הגזים ויצרו את גז הציקלון B.

הועידה נתנה "אור ירוק" – אישור למעשי הרצח, שבעצם החלו בהיקף עצום עם פלישת הגרמנים לברה"מ. היקף הרציחות והימצאותם של 11 מיליון יהודים בידי הנאצים הביאו לכינוס הועידה. אדולף אייכמן קיבל על עצמו את הפיקוח על ארגון המשלוחים למחנות ההשמדה.

בעקבות הועידה החלו הנאצים להקים במהירות מחנות השמדה בפולין.