הצהרת בלפור — בן-גוריון (1917)

""אחרי 35 שנים של מפעל חלוצי בארץ, שהוכיח את כישרון העם העברי לקומם (לשקם) את הריסות ארצו; אחרי 20 שנים של הסברה לאומית מדינית אשר גילתה לעולם את שאיפת העם היהודי למולדתו, הכריזה האדירה שבמדינות העולם שהיא מכירה רשמית בקיום האומה העברית ומתחייבת לסייע להקמת הבית הלאומי שלה בארץ-ישראל. אנגלייה לא החזירה לנו את הארץ, דווקא עכשיו, ברגע של שמחת הניצחון הגדולה. יש להדגיש דבר זה בתוקף מיוחד: אין בכוחה של אנגלייה להחזיר לנו את הארץ. ולא מפני שהארץ אינה ברשותה או עדיין אינה ברשותה. גם לאחר שכל הארץ, מבאר שבע ועד דן, תיכבש בידי אנגלייה – הארץ לא תשוב להיות שלנו רק משום שאנגלייה הסכימה לכך, ולו גם באישור כל שאר המדינות. אין ארץ נקנית לעם אלא בייסורי עבודה ויצירה, מאמצי בניין והתיישבות. אנגלייה הגדילה לעשות: היא הכירה בקיומנו כאומה ואישרה את זכותנו לארץ. העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו (בכוחו ובכספו) להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה." (מעובד על פי: ד' בן-גוריון, "עם הצהרת אנגליה", 14 בנובמבר 1917, בתוך: ממעמד לעם, עם עובד וקרן הנגב, 1974, עמ' 18)"