דיון על המרד

"אבא קובנר: כלום קיימת אפשרות של הצלה? – אם גם אכזרי הוא להשיב, חייבים אנו לתת את התשובה – לא, אין הצלה! ותשובתנו בדין שתהיה ברורה יותר: ליחידים, לעשרות ולמאות – אולי [תהיה הצלה]. לעם, למיליוני יהודים בעול הכיבוש הגרמני – אין הצלה. האם יש מוצא? – כן. מוצא קיים: מרד והתגוננות מזוינת. זהו המוצא היחידי, מוצא של כבוד לעמנו. יעקב אנדג'ה: חייבים אנו לעשות את כל המאמצים כדי להציל מספר גדול ככל האפשר של חברינו. [...] מצווים אנו להתרכז, לחזק את הנהגת התנועה ולעשות הכול כדי לשמור עליה. אכן, התחנכנו לקראת עבודה והיאבקות בארץ-ישראל ולא כאן. מלחמה שם [בארץ-ישראל] – עד הניצחון. היאבקות כאן בגטו יש בה רק משום הפגנה, ולנו אין כל תמיכה. אנו כשלעצמנו חלשים וחסרי מגן. רוז'קה קורצ'אק: יישמד העם ותישאר הנהגת "השומר הצעיר" שיעלה בידה להינצל. ואלה [מחברי ההנהגה] שיישארו ימשיכו חייהם ואולי יזכו לעלות ארצה. ואני שואלת: למי מאלה שיישארו יהא העוז בידו להשיב בראש מורם לילד בארץ-ישראל שישאל "מה עשית אתה?" [...] סבורה אני שדווקא משום כך, לפי שקשורים היננו במידה כזו עם העם, והיישוב בארץ יקר לנו, חייבים אנו להיאבק, היאבקות על כבודו של העם, על ערכיו. [...] יהיו נא קורות עמנו אף היאבקות של גבורה, התגוננות ומלחמה על חיים, שיש בהם שחר ומוות מתוך כבוד. אדם (אדק בוראקס): איש מאלה שדיברו כאן לא ייחד את דבריו על בעיה אחת חשובה ביותר. הריני מתכוון לאחריות הקולקטיבית הרובצת על כל יהודי בגטו. כיצד אפשר במצבנו שלנו לחשוב על היאבקות, על הכנת התגוננות בנשק, שעה שגלוי וידוע לפנינו, שעלולות הן לגרום לאסון הגדול, המוחלט. [...] אנו כשלעצמנו מוכנים – אבל הרשאים אנו ליטול על עצמנו אחריות בעד כל היהודים ולסכן את חייהם ולסייע בפועל להשמדה במקרה של כישלון? (מעובד על פי ר' קורציאק, להבות באפר, מורשת [בית עדות על שם מרדכי אנילביץ] וספריית הפועלים, 1965, עמ' 51-49)"