מדיניות השלטון הנאצי

"לפניכם שני מקורות 1–2 המתארים את אירועי "יום החרם" (1 באפריל 1933). מקור 1 – מיומנו של יוזף גבלס, שר התעמולה בגרמניה הנאצית, שהיה מיוזמי יום החרם: 1 באפריל 1933 החרם נגד תעמולת הזוועה של היהדות העולמית נכנס לתוקפו בכל רחבי ברלין והרייך. אני עורך סיור ברחובות כדי להתמצא. כל העסקים היהודיים סגורים. אנשי ס־א ניצבים בפני הכניסות. הציבור הוכיח סולידריות ]הפגין תמיכה[ מלאה בכל מקום. המשמעת היא מופתית. מחזה מרשים! הכל מתבצע בשקט מופתי... אחרי הצוהריים צועדים 150,000 פועלים מברלין אל הלוסטגרטן. הם עומדים לצידנו נגד תעמולת הזוועה בחו"ל. אווירת ניצחון שאין לתארה שוררת בכול... העיתונות פועלת במלוא הקצב. החרם הוא ניצחון מוסרי גדול לגרמניה. הוכחנו לעולם כולו שאנו יכולים לסמוך על האומה כולה, וזאת בלי שהדבר יביא להפרעות סדר, ולו גם הקטנות ביותר. הפיהרר שוב קלע אל המטרה. בחצות אנו מחליטים להפסיק את החרם. עתה אנו מצפים לתגובה של העיתונות והתעמולה שבחו"ל. י' ארד, י' גוטמן וא' מרגליות ]עורכים[, השואה בתיעוד – מבחר תעודות, יד ושם, תשל"ח, עמ' 40 מקור 2 – מתוך הספר "גרמניה הנאצית והיהודים" שיצא בשנת ,1997 מאת ההיסטוריון שאול פרידלנדר להלכה (בעיקרון) היה החרם עלול לגרום נזק כלכלי חמור לאוכלוסייה היהודית... ואולם למעשה, הפעולה הנאצית נתקלה בקשיים מיידיים. התברר שהתושבים אדישים למדי לחרם, ויש מהם שאפילו התעקשו לקנות בחנויות "יהודיות". לפי ]העיתון הגרמני[ 'פוליקשר ּבֵ אובכטר'... קונים אחדים ב]עיר[ הנובר ביקשו להיכנס בכוח לחנות בבעלות יהודית. במינכן, בעקבות ההודעות החוזרות ונשנות על החרם הקרֵ ב, התנהל מסחר עֵ ר כל כך בחנויות בבעלות יהודית בימים האחרונים של חודש מרס הציבור עדיין לא ידע כמה זמן יימשך החרם עד ש (העיתון) פוליקשר בֵאובכטר קונן (התלונן) על "תושבים חסרי בינה אלה, הדוחפים בכוח כסף שהרוויחו בזיעת אפם לידיהם של אויבי העם ומוציאי דיבה ערמומיים". ביום החרם בתי עסק יהודיים רבים נשארו סגורים או נסגרו מוקדם. המוני סקרנים חסמו את הרחובות ברבעים המסחריים של מרכז העיר כדי לצפות באירוע בהתרחשותו: הם היו פסיביים (לא פעילים), אבל בשום אופן לא גילו איבה ל"אויבי העם", כפי שציפו מהם מסיתי המפלגה. ש' פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים – שנות הרדיפות, 1933–,1939 עם עובד, ,1997 עמ' 37–38"