טוטליטריות ושואה
דרך ניהול הגטו על ידי היודנרטים ודרכי הפיקוח עליו – שיעור 19
מברק הבזק מ- 21 לספטמבר 1939 הורה היידריך על הקמת יודנרט – מועצה יהודית.
נקבע שיש להקים הנהגה יהודית בגטאות ,שתקבל הוראות מן הגרמנים ותדאג ליישמן בקרב הקהילה היהודית. בנובמבר 1939 נוספה תקנה בדבר הקמת יודנרטים. התקנה קבעה כי היודנרט ייבחר ע"י חברי הקהילה מספר חבריו יקבע לפי גודל הקהילה וכי בסמכות המושל הגרמני באזור לאשר או לדחות את הרכב היודנרט המוצא. תחילה שימשו כחברי יודנרט מנהיגים שנותרו בקהילות לאחר כיבוש פולין או אנשי ציבור מוכרים. בדרך כלל הגרמנים מינו את ראשי היודנרט, לפעמים תוך כדי איום על חייהם באם יסרבו לקבל התפקיד. מאוחר יותר ,כאשר החלו הגרמנים להפעיל מדיניות של שילוח יהודים למחנות ההשמדה, הם מינו לעתים לתפקיד יושב ראש יודנרט גם אנשים אלימים, משולי החברה היהודית.
מטרות הנאצים בהקמת היודנרטים:
1. כדי לייעל את השליטה בגטו רצו הגרמנים שליהודים תהיה נציגות מוסמכת שתהיה אחראית באופן אישי לבצע את המדיניות הנאצית ולשאת באחריות המקרה של כישלון.
2. לחסוך בכוח אדם גרמני, השימוש ביהודים במקום גרמנים אפשר לשלוח עוד אלפי גרמנים לחזית.
3. בעזרת השימוש ביודנרט יצרו הגרמנים בלבול אצל יהודי הגטו. נוצר מצב שהיהודים ראו ביודנרט את האשמים במצבם הקשה מכיוון שהיודנרט הוא זה שבא במגע ישיר עם האוכלוסייה היהודית בגטו ובכך גרמו הגרמנים להפניית הזעם של היהודים אל היודנרט במקום אל האשמים האמתיים, הגרמנים עצמם.
4. הקמת היודנרט התאימה לתורת הגזע הנאצית ואפשרה לנאצים, הגזע העליון, לצמצם למינימום את החיכוך שלהם עם היהודים, הגזע הנחות.
בלטו שלושה דפוסי פעולה בהסכמה לקבלת התפקיד:
1. חלק ממנהיגי הציבור היהודי נמנעו מלקבל על עצמם את התפקיד, כי הבינו שיהיו כלי שרת בידי הנאצים, וכי יהיה עליהם לשתף פעולה עם השלטונות הגרמניים נגד בני עמם-וחששו מכך.
2. היו מנהיגים ואנשי קהילה שנטו לקבל את התפקיד כי סברו וקיוו שיוכלו לעזור ולסייע במידת האפשר לציבור היהודי. לעתים קיבלו את התפקיד גם מחשש לחייהם.
3. היו שקיבלו התפקיד משיקולים של תועלת אישית- ראשי יודנרט אלו סברו כי בחסות התפקיד יוכלו לסייע לעצמם ולמקורביהם.
התפקידים שהוטלו על היודנרטים:
חיי היודנראט התנהלו על חבל דק ,מניסיון לציית להוראות הגרמנים מצד אחד לדאגה לחיי היהודים מצד שני. הם ניצבו בפני תפקיד בלתי אפשרי . חלקם סירבו למלא אחר הוראות הגרמנים וסולקו, נרצחו או התאבדו בשל כך. התפקידים המרכזיים שהוטלו עליהם:
1. מילוי הוראות שוטפות ומזדמנות של הנאצים באופן מדויק ועל-פי לוח זמנים.
2. העברת היהודים לגטאות לשטח שהוקצה להם ומציאת פתרונות דיור ליהודים.
3. היודנראט יבצעו מפקד של תושבי הגטו וימיינו אותם לפי גיל ומקצועות.
4. החרמת רכוש היהודים המועברים לגטו, והעברת רכוש זה לידי הגרמנים.
5. גיוס מכסות של גברים יהודיים לעבודות כפייה מחוץ לגטו וציודם ברישיונות עבודה.
6. גביית קנסות – הנאצים הטילו על הגטו קנסות והיודנראט נדרשו לגבות את הקנסות תוך פרק זמן קצוב – בכסף ובסחורות ולהעבירם לידי הנאצים.
7. חלוקת מזון – השלטון הנאצי העמיד לגטו מכסת מזון שעמדה על 187 קלוריות לנפש והיודנראט נדרשו לחלק את המזון לתושבים.
8. שמירת הסדר הציבורי – הנאצים הורו ליודנראט להקים בתחומי הגטו "משטרה יהודית" שתפקידה לאכוף את ההוראות שקבלו היודנראט מהנאצים. תפקיד המשטרה היהודית היה גם לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע מעשי פשיעה בתוך הגטו.
רוב היודנראט ניסו לעשות ככל יכולתם כדי לסייע לתושבי הגטו במספר תחומים למימוש תפקידם:
מאבק בהרעבה מכוונת של תושבי בגטו:
אחד הנושאים המרכזיים שהיודנרט היה חייב להתמודד אתם היה מדיניות ההרעבה שניהלו הגרמנים. היה מחסור חמור במזון ואיכותו הייתה ירודה. ניסו לתמוך ברעבים באמצעות ארוחות בבתי תמחוי ובבתי יתומים. ניסו לצמצם את בעיית המחסור במזון באמצעות הקמת מפעלים בגטאות כדי להשיג תוספת מזון מהגרמנים. אספקת המזון נעשתה גם באמצעות הברחה –של אנשים פרטיים ,בדגש על ילידם, וגם בסיוע היודנרט.
טיפול בנושא בריאות:
הצפיפות הנוראה בגטו, תנאי התברואה הירודים, מחסור קשה במים, ומערכת ביוב לקויה גרמו להתפשטות מחלות כמו-שחפת, טיפוס ודיזנטריה.
היודנרט דאג לבריאותו של הציבור היהודי, ככל יכולתו. בגטאות הגדולים מימן היודנרט את אחזקת שרותי הבריאות והסיעוד. בחלק מהגטאות פעלו בתי חולים ומרפאות, מעבדות רפואיות, מרפאה לטיפול בנשים הרות ועוד.
פעולות סעד:
הוקמו מטבחים ציבוריים שספקו אלפי ארוחות ביום לנזקקים. דאגו לילדים יתומים שהוריהם מתו או נשלחו למחנות עבודה. היודנרטים המשיכו מסורת של עזרה הדדית בקהילות היהודיות מן התקופה שקדמה למלחמה.
יצירת מקורות עבודה:
היודנרט פעל בגטו גם התחום הכלכלי ודאג ליצור מקומות עבודה שישמשו מקור הכנסה ליהודי הגטו. בגטו לודז' שבראשו היה חיים רומקובסקי הקימו בתי מלאכה וגטו זה היה המתועש ביותר. בגטאות שבהם הייתה תעשיה ענפה שתוצריה סופקה לגרמנים שרדו זמן רב יותר ,אך דבר זה לא מנה את חיסולם הסופי.
הייצור בגטאות תאם את תפיסת היודנרט ,שלפיה העבודה מצילה חיים.
הקמה והפעלה של מסגרות חינוך:
היודנראט פתחו בתי ספר. בוורשה סגרו הנאצים את בתי הספר היהודיים. רק שנה לאחר סגירת חומות הגטו, הותר ליודנראט לפתוח את בתי הספר היסודיים, למדו בהם רק 20% מילדי הגטו בגילאים אלה. היודנראט בגטו וורשה הצליח לשכנע את הנאצים בצורך של הנוער והמבוגרים בהשכלה מקצועית. כך קמה בגטו מערכת השכלה שחלקה נעשה בבתים, במרתפים באופן מוסווה במבנים ציבוריים כמו מטבחים ציבוריים, בתי חולים ומרפאות. תחום פעילות נוסף היה בארגון ספריות מחתרתיות והברחת ספרים כדי מתוך ההבנה שספר קריאה או לימוד יכול לשמש פתרון למצוקה.
חלק מקשיי היודנראט במילוי תפקידם עד ביצוע הפתרון הסופי:
בתקופה הראשונה בין 1939-1941 הייתה ליודנראט האפשרות לנהל ולארגן את קיום היהודים בגטו והם התלבטו בבעיות הבאות:
1. מציאת איזון בין חובת הציות לגרמנים לבין טובת הגטו – הקושי העיקרי היה כיצד למלא את הפקודות. האם לציית לגרמנים ציות מוחלט ובכך למנוע מעורבות יתר של הגרמנים? או לחרוג מעט ולהעלים עין. למשל, בגטו פעלו עוד ארגונים לעזרה הדדית וכן תנועות נוער, מוסדות תרבות ועוד. פעילותם הייתה אסורה על פי הוראת הנאצים. האם לתת להם להתקיים ולסכן את הגטו או לא?
2. עבודות כפייה: היודנראט נאלצו לספק לרשות השלטונות הנאציים רשימת השמות של עובדי כפייה יהודיים שיישלחו למחנות עבודה. פעולה זו עוררה התמרמרות רבה בקרב יושבי הגטו והיו שניסו להתנגד לשליחתם למחנות עבודה. הקושי גבר עוד יתר כי בעלי ממון שילמו כסף ליודנראט כדי להשתחרר מחובת עבודתם במחנות עבודה. היודנראט היה בדילמה כי בכסף זה יכלו לרכוש תרופות ומזון ולכן האם לשחרר בעלי ממון מעבודות כפייה ולהשתמש בכסף לצורכי הגטו, או לא לאפשר שחרור מעבודות כפייה באמצעות תשלום. היו פעמים רבות שהיודנראט הפעיל את המשטרה היהודית כדי לכפות את החלטתו על הנשלחים לעבודות כפייה במחנות העבודה.
3. העבודה כדרך הצלה: ראשי היודנראט האמינו כי הדרך היחידה למנוע חטיפת יהודים מרחובות הגטו לעבודות כפייה, או שליחתם למחנות עבודה היא ע"י עבודה יצרנית במפעלים בתוך הגטו. עבודה יצרנית זו תאריך את חיי הגטו כי הנאצים ירצו להשאיר גטו שמועיל להם. לשם כך הוקמו בגטאות כמו לודז' וורשה בתי מלאכה יצרניים. אלא שהיודנראט נתקל בקשיים לשכנע את היהודים לעבוד במפעלים אלה למען הגרמנים. יהודים רבים סירבו לעבוד בהם בגלל השכר הזעום שהותיר אותם עדיין רעבים.
דרכי הפיקוח על הגטו:
סגירה/שמירה חיצונית: הגטאות היו סגורים לגמרי ,באמצעות גדר עץ, גדר תיל, או חומות אבן. הגרמנים הציבו סיורים פנימיים וחיצוניים משני צדי הגדר ,בנוסף לעמדות השמירה והתצפית שפוזרו לאורך גדרות הגטו. חלק מהגטאות נשמרו ע"י חיילים הגרמנים בתוספת פעילות חשאית של הגסטאפו, וחלקם ע"י המקומיים (אוקראינים, ליטאים ועוד ). בחלק מהגטאות היה פיקוח קפדני (איסור יציאה מוחלט), וחלקם קיבלו יותר עצמאות ואישורי תנועה נוחים יותר.
פיקוח פנימי/המשטרה היהודית: השמירה על הסדר הפנימי בתוך הגטו הוטלה על "המשטרה היהודית" בהוראת הגרמנים. יהודים התנדבו לשרת במשטרה שהייתה תחת פיקוח היודנראט כדי לקבל הקלות ומזון. תפקידם היה- שמירה על הסדר בגטו, ביצוע דרישות הגרמנים, מניעת הסתננות והברחות מהגטו, מניעת פשיעה, גביית מיסים, העברת אנשים למחנות עבודה ועוד. "המשטרה היהודית" הייתה שנואה על היהודים בגטו-חלקם נהגו באכזריות כלפי אחיהם היהודים ואחדים מיהם שיתפו פעולה עם הנאצים.
גטו ורשה לדוגמא -היה מהגטאות הסגורים והמנותקים, הוא היה מוקף חומת לבנים בגובה שלושה מטרים ועליה גדר תיל. בחומת הגטו הוקמו מספר שערים, השמירה בגטו התנהלה באופן הבא: המשטרה הפולנית שמרה על הכניסה לגטו, המשטרה הגרמנית סיירה סביב החומה ובתוך הגטו פעלה המשטרה היהודית שביצעה פעולות פיקוח ושמירה על הסדר.
ישנן אפשרויות נוספות לצבור נקודות ותגיות במערכת. פעולות יצירת תכנים ועוד
ניתן לממש כל תג מספר לא מוגבל של פעמים
