התוצאה המשמעותית ביותר בעקבות כישלון המרד הגדול היא חורבן בית המקדש.
לאחר מלחמת האחים בירושלים בין קבוצות הקנאים השונות וביניהם לבין הממשלה המתונה כוחם של המורדים להילחם ברומאים נידון לכישלון.
בשנת 69 לסה”נ הטיל טיטוס מצור על ירושלים.
ביום י”ז בתמוז בשנת 70 לסה”נ הובקעה חומת ירושלים ולאחר מיכן העלו הרומאים באש את שערי הר הבית והחל הקרב על בית המקדש.
לפי המסורת היהודים ביום ט’ באב חרב בית המקדש. מהר הבית נותרו רק קירות התמך שלו והמוכר שביניהם הוא הכותל המערבי.
תוצאות המרד השפיעו על העם היהודי בתחומים רבים:
תחום דתי/רוחני:
כיבוש ירושלים ושרפת בית המקדש גרמו להלם ואבל כבד וייאוש פקד רבים בעם. יהודים רבים חשו שחורבן בית המקדש יצר נתק בין ה’ לעמו. האמינו כי ה’ יגן על ירושלים בפני הרומאים.
הם לא הבינו איך ניתן לחיות בהעדר מקדש, ובהעדר מקום למחילת עוונות והקרבת קורבנות. מבחינתם חורבן ללא תקומה.
בית המקדש היה מרכז הפולחן של העם היהודי, מקום יחיד להקרבת קורבנות, מקום מחילה על חטאים, חגיגת חגים מרכזיים (שלושת הרגלים – עליה לרגל).
חורבן בית המקדש היה מבחינת היהודים אירוע שלא ניתן להתאושש ממנו. הם לא האמינו שניתן להמשיך ולהתקיים ללא בית מקדש. הם חשו יתומים ומיואשים. המשך החיים היהודים היה בסכנה גדולה בהעדר בית-מקדש והייאוש היה בכל מקום.
התגבשות תפיסה דתית חדשה בנוגע לזכר בית המקדש: המרכז ביבנה – בית-המקדש היה מרכז החיים היהודים: הדתיים (קודש הקודשים), החברתיים והכלכליים, הוא היה מרכז השלטון, מרכז האצולה הירושלמית והכלכלה. כתוצאה מהחורבן, היה על העם היהודי ליצור לעצמו מרכז אחר. היה צריך לבנות מוסדות שלטוניים חלופיים. במקום הכוהנים והאצילים החלו להנהיג את העם מנהיגים חדשים: חכמי התורה (המשך בפרק הבא).
תחום כלכלי:
הגדלת המיסוי:
הוטל מס מיוחד – “מס יהודים” (מס שתי הדרכמות) המס הוטל כעונש על כל היהודים ברחבי האימפריה. המס השפיל את היהודים בהיבט הדתי והלאומי. בנוסף אליו חויבו יהודי ארץ ישראל בתשלום מסים אחרים כמו מס גולגולת ומס קרקע.
החרמת קרקעות:
הרומאים נקטו בענישה קולקטיבית על אוכלוסיות שלמות. החרימו קרקעות של יהודים באזורים שהשתתפו בקרבות. יהודים רבים הפכו לאריסים על אדמותיהם. יהודים ונוכרים עשירים קנו את האדמות המוחרמות והגדילו את רכושם.
קשיים נוספים:
מבחינה כלכלית: בית המקדש היה מקום שמירת האוצרות, שם נאספו התרומות וכספי מיסים, שם נשמר כספם של היתומים והאלמנות.
נוספו לכך עבודות כפייה שכפו על היהודים כמו- תיקון דרכים, גשרים וחפירת תעלות ניקוז. התושבים חויבו לספק מזון לצבא שחנה בארץ ישראל.
החקלאות נפגעה קשות ובפעילות הכלכלית שותקה.
תחום חברתי :
היעלמות ההנהגה המדינית והדתית של הציבור היהודי:
לחורבן ירושלים ובית המקדש היו השפעות חברתיות ומוסדיות מרחיקות לכת.
שכבות חברתיות שהשפעתן ועושרם באו להן משליטתן בירושלים ובבית המקדש חדלו למעשב להתקיים.
הכהונה נפגעה בצורה קשה. שחרב בית המקדש ניטל ממנה מקור הכוח והסמכות.
משרת הכוהן הגדול התבטלה ואתה עבודת הקורבנות ומתן תרומות ומעשרות לכוהנים וללויים.
בית המקדש היה מקום מרכזי שם ישבה ההנהגה היהודית (כהן גדול, סנהדרין-בית המשפט הגדול…) וכן בית מדרש והמרכז ללימודי תורה ובו מתן תשובות לשאלות הלכה ליהודים מכל העולם. ההנהגה היהודית נעלמה.
תחום דמוגרפי:
אוכלוסיית יהודה מידלדלת, כתוצאה מן המרד נהרגו יהודים רבים. לפי ההשערה המקובלת לפני החורבן חיו בארץ כשלושה מיליון יהודים וכי רבע מאוכלוסיית הארץ נספתה בשנות המרד ומאה אלף יהודים נמכרו לעבדים ברומא. למרות האובדן עדיין היה רוב יהודי בארץ ישראל.
חיזוק הערים הנוכריות:
בשל נאמנותם לרומי חיזקו הרומאים את הערים הנוכריות על חשבון היהודים. בערים רבות בארץ (קיסריה, יפו) נאלצו היהודים לעזוב והרומאים עודד צמיחה של ערים נוכריות חדשות.