קשיי העלייה בשנות ה 50 ודרכי התמודדות

באופן כללי תהליך קליטת העלייה היה קשה ומורכב מהסיבות הבאות  :

  • המצב הדמוגרפי היה בלתי אפשרי . מספר הקולטים מבני הישוב הוותיק שקלטו את העולים היה נמוך ממספר הנקלטים .
  • המדינה הייתה במצב כלכלי קשה מיד לאחר סיום מלחמת העצמאות .
  • בקרב הישוב המבוסס האשכנזי ברובו רווחו דעות קדומות (סטראוטיפים) כנגד הנקלטים המזרחיים יהודי ארצות האסלאם .
  • תפיסת “כור ההיתוך” של החברה והממסד במדינת ישראל פגעה קשות במסורת, באורח החיים ובדפוסי ההתנהגות של העולים.
  • האידאולוגיה הציונית ,ששללה את הגולה והדגישה את חשיבות העבודה החקלאית ,השפיעה על הכוונת העולים למקומות ומקצועות שנחשבו נחותים בעיני העולים.

הקשיים המרכזיים וההתמודדות איתם:

א) קשיים בתחום הדיור:

  • כמות העולים הרבה לא אפשרה למצוא לכולם דיור קבע מתאים למדינה לא היה תקציב לשם כך ותשתיות בסיסיות כמו כבישים חשמל וקוו מים .
  • הרצון להעביר עולים להתיישבות חקלאית כדי שיעבדו בעבודה יצרנית לא התאימה לאורח החיים שאליו היו רגילים העולים . אצל חלק מעולי ארצות האסלאם היה בכך בפגיעה במעמדם ובמסורת המשפחתית אליה הורגלו .

ההתמודדות עם הקשיים בתחום הדיור:

  • בשלב הראשון הפתרונות של המדינה היו פתרונות זמניים עד שיבנו בתי קבע . העולים שוכנו בבתים נטושים של ערבים שברחו במהלך מלחמת העצמאות . חלקם שוכנו במחנות צבא בריטיים שנעזבו כאשר הסתיים המנדט. הוקמו מעברות מאוהלים או פחונים כמגורים זמניים בשולי הערים או כמעברות עצמאיות שמאוחר יותר הפכו לישובים .

תנאי החיים במעברות היו קשים מבחינת תשתיות בסיסיות והיגיינה לקויה ולכן הן חוסלו באופן הדרגתי כשיושביהם פונו למגורי קבע בערים ובערי הפיתוח.

  • הוקמו ישובים כשרשרת ביטחון בעיקר קרוב לגבולות . הדבר שילב בין הצורך לפתור את בעיית הדיור עם בעיית השמירה על הגבול . באופן זה יושבו אזור פרוזדור ירושלים שבגבול עם ירדן ואזור גבול הצפון שבגבול עם לבנון .
  • הקמת עיירות הפיתוח – במהלך עשרים שנה מאז קום המדינה הוקמו כ – 30 עיירות פיתוח בכל רחבי הארץ מקרית שמונה בצפון ועד ירוחם בדרום . הרעיון היה להקים עיירה עם תשתית לתעשייה זעירה שתיתן שירותים לאזורים החקלאיים שסביבה .

תושבי עיירות הפיתוח יוצאי ארצות האסלאם ברובם סבלו מקיפוח מתמשך שנבע מהריחוק מאזור המרכז המבוסס .

הם התקיימו מעבודה בשירותים בעיירה עצמה או מעבודה כשכירים בקיבוצים ובמושבים שסביבם .

ב) קשיים בתחום הכלכלה –

  • כלכלת מדינת ישראל בשנותה הראשונות הייתה במצב קשה ביותר . דבר  שהקשה על קליטת העלייה ההמונית ויצירת תשתית מתאימה למציאת פתרונות תעסוקה לעולים.
  • ישראל הייתה צריכה למצוא דרך לממן את ההוצאות הכבדות של מלחמת העצמאות . המלחמה הצריכה קניה של ציוד לחימה וכן צריך היה לשקם תשתיות שנהרסו בקרבות .
  • בנוסף לכך מדינות המערב הטילו אמברגו על סיוע לארצות המזרח התיכון כדי ללחוץ עליהן להשיג שלום . הדבר גרם לקשיים במסחר ובהזרמת הון מארצות המערב לישראל.
  • המדינה עצמה כמדינה צעירה הייתה בשלב של הערכות ובנייה  . היא הייתה צריכה לדאוג לקיומם של תשתיות בסיסיות כאשר רצתה להקים נקודות התיישבות חדשות והדבר העיק על התקציב הלאומי .
  • רוב העולים היו חסרי הון עצמי שיאפשר להם להסתדר בשלה הראשון, לא הייתה תמיכה של מוסדות המדינה , וחלק מהעולים לא היו כשירים לעבודה פיזית קשה.

ההתמודדות עם הקשיים בתחום הכלכלה:

  • הפתרון המקובל ביותר במצב זה הוא עבודות יזומות על ידי השלטון . עולי שנות החמישים נשלחו לעבודות ייעור של הקרן הקיימת לסלילת כבישים ולבניית שיכונים. השכר היה זעום אבל עדיף על רעב .
  • הונהגה מדיניות של “צנע” שהבטיחה אספקה מוקצבת של מוצרי מזון בסיסיים לכלל האוכלוסייה בישראל . הדבר הביא לפריחתו של “שוק שחור” ממנו נהנו בעיקר בעלי האמצעים מקרב הישוב הוותיק .
  • הסכם השילומים עם גרמניה שבמסגרתו הכירה גרמניה באחריותה לשואה ובתמורה העבירה כסף למדינת ישראל ולניצולי שואה . ההסכם הביא להזרמת הון זר למדינה . חלקו נוצל להקמת תשתיות בסיסיות וחלקו הגיע לניצולי שואה שרמת חייהם עלתה .
  • במושבי העולים מימנה המדינה הדרכה חקלאית כדי לעזור לעולים לעשות הסבת מקצוע כדי שיצליחו להתקיים מעבודה בחקלאות

ג) קשיים בתחום החינוך:

  • למדינה הצעירה לא היו את התשתיות הפיזיות הנחוצות כדי להקנות חינוך לבני העולים . היה מחסור בבתי ספר , בכיתות לימוד בעזרי לימוד בעיקר באזורים המרוחקים ממרכזי הערים.
  • היה קיים מחסור חמור במורים והיה צורך להכשיר מורים שילמדו בכל מסגרות החינוך כולל בישובים הזמניים ובמעברות .
  • העולים החדשים לא שלטו בשפה העברית והיה צורך ללמד עולים ששלטו בשפות שונות שפת בסיס זהה העברית . בנוסף לכך רבים למדו בארץ מוצאם באופן שונה מאשר במערכת החינוך הישראלית -אם בחדרי לימוד דתיים או במסגרות של חינוך אירופאי נוקשה.

ההתמודדות עם הקשיים בתחום החינוך:

  • ב – 1949 נחקק ” חוק חינוך חובה” . מגיל 5-14 זכאים היו ילדי ישראל לחינוך חינם. חוק זה נועד לסייע בעיקר לשכבות החלשות כדי שלא ישלחו את ילדיהם לעבוד בגיל צעיר .
  • ב – 1953 התקבל “חוק החינוך הממלכתי” שביטל את הזרמים השונים במערכת החינוך וריכז אותם לשלושה זרמים עיקריים :  חינוך ממלכתי , חינוך ממלכתי דתי והחינוך העצמאי של החרדים . חוק זה ביטא את עליונות התפיסה הממלכתית שהייתה מעוניינת ליצור “כור היתוך ” תרבותי בחברת המהגרים הישראלי . מערכת החינוך הייתה כלי מרכזי בתהליך הזה.
  • במסגרת מבצע “הנחלת השפה העברית ” למדו כ – 60,000 עולים חדשים מבוגרים עברית כדי שיוכלו להיקלט בארץ. את עיקר העבודה עשו בהתנדבות בני הישוב הוותיק .
  • בשנות ה – 50 ו ה – 60 הוקמו ועדות שונות לבדיקת מצב החינוך בארץ לבסוף גובשו המלצות לתוכנית שנקראה “אינטגרציה בחינוך” מטרתה הייתה להפגיש תלמידים מרקע שונה באותו בית ספר , לעזור לתלמידים טעוני טיפוח ולהרחיב את חינוך החובה עד כיתה י’.