פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה

הפעילות הציונית בארץ ישראל בתקופה שעד מלחמת העולם הראשונה ,באה לידי ביטוי בשני גלי עלייה: העלייה הראשונה  (1903-1881) כ 25 אלף עולים וכ 30 אלף בעלייה השנייה (1914-1904). רבים מהעולים (בדגש על העלייה השנייה) עזבו את הארץ כי התקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים בה. רוב העולים הגיעו ממזרח אירופה (בעיקר מרומניה ורוסיה) ומיעוטם מארצות האסלאם (בעיקר מתימן).

עולי העלייה הראשונה היו דתיים ומסורתיים יותר ובעלי משפחות ואילו עולי העלייה השנייה היו צעירים סוציאליסטים.

העליות תרמו רבות לביסוס ובניית המדינה שבדרך. 

יחד עם זאת, חשוב לזכור שארץ ישראל לא הייתה ריקה מיהודים לפני כן. בארץ ישראל חיו 25 אלף יהודים- “היישוב הישן” ,אשר התרכזו בארבעת ערי הקודש- ירושלים, חברון, טבריה וצפת ,שהתקיימו  מ “כספי החלוקה” ( תרומות מקהילות בגולה).

באותה תקופה שולטת בארץ ישראל האימפריה העות’מאנית המוסלמית.

הסיבות לעליה הראשונה והשנייה:

העלייה לארץ ישראל ,כמו כל הגירה קשורה בגורמי דחיפה מארץ המוצא ובגורמי משיכה אל ארץ היעד (ישראל).

אירועים שהתחוללו בארץ המוצא (גורמים דוחפים):

  1. הפוגרומים: בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 סבלו יהודי רוסיה מפרעות. ה”סופות בנגב” שהיו בשנת 1881 החמירו את מצבם של היהודים ועוררו אותם לחפש פתרונות אחרים. אחד הפתרונות האלה היה עלייה לארץ ישראל. גל פרעות נוסף היה ב- 1903 בקישינב שגרם לזעזוע בדעת הקהל העולמית והותיר את יהודי רוסיה המומים ומתוסכלים. רבים החליטו להגר לארה”ב ומעטים עלו לארץ ישראל.
  2. כישלון מהפכת 1905: יהודים רבים השתייכו לאגודות סוציאליסטיות ברחבי רוסיה. בשנת 1905 התחוללה מהפכה סוציאליסטית שנכשלה ולאחר תקופה קצרה של תקוות שבה האפליה והאנטישמיות. כשלון המהפכה הביא יהודים רבים להאמין ברעיון של הפועל היהודי – סוציאליסט לאומי יהודי.
  3. גורמים הקשורים לפעילות התנועה הציונית – גורמים מושכים
  4. ההתעוררות הלאומית: המשכילים היהודים נדהמו מגלי הפרעות ביהודים והתאכזבו מאדישותם של המשכילים הרוסים שלא יצאו כנגד הפורעים להגנת היהודים, וכך במקומות שונים צצו אגודות של “חובבי ציון”. אגודות אלה כללו יהודים בעלי הכרה לאומית מכל הזרמים וכך הפכה תנועת “חיבת ציון” לתנועה לאומית יהודית, שהמכנה המשותף לכל חבריה היה רעיון הלאומיות היהודית והשיבה לארץ ישראל. אחת האגודות המפורסמות של “חובבי ציון” הייתה אגודת ביל”ו.
  5. תגובה להצעת אוגנדה: אחרי הוויכוח שהיה בקונגרס השישי (1903) על הצעת אוגנדה החליטו יהודים רבים ממזרח אירופה שהדרך להביע את התנגדותם להצעת ההתיישבות באוגנדה היא במעשה. לטענתם אין עוד להמתין לצ’רטר ויש לנקוט בפעולה והיא עלייה לארץ-ישראל והתיישבות בה. העלייה היא ביטוי להתנגדות המוחלטת שלהם לרעיון אוגנדה.

כמו כן הזעזוע עקב מותו של הרצל ב- 1904 שהותיר חלל ריק בעם היהודי ושאיפה להמשיך את דרכו.

  1. עלייה דתית- משיחית: חלק מיהודי תימן הגיעו לארץ בשנים אלה משום שקישרו בין רמזים בתורה “אעלה בתמר” שבגימטריה זה אעלה ב-1882 (תרמ”ב). הייתה זו עלייה משיחית מתימן לארץ-הקודש. (העולים מתימן סבלו גם מקשיים רבים בתימן והרמז בתורה הביא לעלייתם).
  1. קריאתו של יוסף ויתקין (ב-1905) לצעירי רוסיה לעלות לארץ ולעבוד את אדמתה. ההנחה כי קריאתו זו הייתה גורם משיכה לארץ ישראל והגבירה את העלייה.