עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל

העלייה בשנות החמישים והשישים

ארגון וקליטת העלייה בשנות החמישים והשישים היו מהמבצעים החשובים ביותר בביסוסה של מדינת ישראל . במהלך של כ – 15 שנה קלטו כ – 650,000 מתושבי הארץ הוותיקים כמות כפולה של עולים מעשרות מדינות שונות . עולים אילו שנקלטו במציאות הישראלית הפכו את מדינת ישראל לעובדה קיימת במזרח התיכון .

ארצות המוצא של העולים וממדי העלייה:

בעשור הראשון עולים למדינת ישראל כמיליון עולים חדשים.

מאירופה : ניצולי שואה בעיקר מרומניה, פולין, בולגריה, הונגריה,

מאסיה : תורכיה, סוריה-לבנון, עיראק, תימן,

מאפריקה : מרוקו,  תוניסיה, לוב, מצרים

וניצולי שואה ממחנות העצורים בקפריסין

גל העלייה הראשון:

הגדול ביותר היה בשנים 1948- 1952 . בגל זה עלו כ – 700,000 עולים . מחציתם פליטי שואה מאירופה וממחנות המעצר בקפריסין המחצית השנייה היו עולים מארצות האסלאם . במסגרת מבצע “על כנפי נשרים” עלו כ – 50,000 יהודים מתימן ובמבצע “עזרא ונחמיה” עלו כ – 120,000 יהודי עיראק , כמו כן עלו כ 100,000 יהודים מארצות צפון אפריקה . מאירופה הגיעו יהודים מפולין , בולגריה ורומניה .

גל העלייה השני:

היה בשנים 1955עד 1959 עלו בו כ 300,000 עולים רובם מארצות צפון אפריקה וחלקם מארצות מזרח אירופה ובהם פולין והונגריה.

גל העלייה השלישי:

היה בשנים 1960עד 1964 ובו עלו כ – 250,000 עולים רובם ממרוקו וצפון אפריקה חלקם מרומניה .

הסיבות לעלייה:

  • הקמת המדינה:

הקמת מדינת ישראל ב 1948 הביאה להתפרצות של רגשות לאומיים גם בקרב יהודי ארצות האסלאם וגם אצל יהודי אירופה ואמריקה. אצל יהודי ארצות האסלאם נוספו לכך גם הרגשות המסורתיים והדתיים . הם ציפו לחזור לארץ ישראל ארץ התנ”ך . באירופה נמצאו לאחר מלה”ע כ 300,000 יהודים פליטי שואה ממזרח אירופה שנותרו חסרי בית . הללו הבינו לאחר השואה והמשך היחס העוין והאנטישמיות בארצות מזרח אירופה, כי ארץ ישראל ולא אירופה היא ביתם של היהודים. חלקם שוכנו במחנות העקורים וחלקם ניסו להגיע לארץ באופן בלתי לגאלי , נתפסו ע”י הבריטים והושמו במחנות מעצר בקפריסין. הקמת המדינה הביאה לשחרורם והם עלו בהמוניהם לארץ .

ב) התעצמות הסכסוך הערבי יהודי:

מלחמת העצמאות והתגברות הסכסוך היהודי ערבי במזרח התיכון גרם ליהודים רבים בארצות האסלאם להרגיש לא בטוחים במדינתם . משטרים חדשים שקמו במדינות ערב באותה תקופה ראו ביהודים מיעוט המזדהה עם ישראל ולכן בחלק מהמדינות היו פגיעות ביהודים במהלך המלחמה או לאחריה .

ג) תהליך הדקולוניזציה:

חלק מארצות ערב עברו באותה תקופה את תהליך הדה- קולוניזציה שמשמעותו השתחררות מעול האימפריאליזם הבריטי או הצרפתי . עם עזיבת הבריטים והצרפתים היו פגיעות ביהודים שהיו משולבים באליטה הקולוניאלית וזוהו אתה . פגיעות אילו שהלכו והתרבו גרמו ליהודים בארצות האסלאם לעלות לישראל .

דרכי/דפוסי/מאפייני ארגון העלייה:

א) “חיסול גלויות”/עלייה פתוחה/עליית הצלה:

הקיף כ 2/3 מכלל העלייה מארצות האסלאם בגל הראשון של השנים 1948-1952 . שיטה זאת של עלייה גרסה שיש להעלות ארצה קהילות שלמות תוך זמן קצר בגלל החשש שתהיה הרעה במצבם של היהודים בארצות אילו . חיסול הגלויות בוצע בגלות תימן ועיראק ועבר בסה”כ ללא התנכלויות של האוכלוסייה או השליטים .

במסגרת עלית הצלה ניתן להבחין בשני דפוסים : הגלויה שנעשתה תוך תיאום מלא עם השלטונות (עיראק, לוב תימן) לחשאית הבלתי לגלית (סוריה – לבנון, מצרים, מרוקו בשנות השישים)

ב) עלייה מבוקרת:

בעקבות החשש שמערכות הקליטה ההמונית יקרסו בעקבות ממדי העלייה העצומה , הוחלט ב 1952 לערוך מיון לעולים בעיקר ממרוקו, תוניס ואיראן .

סדר העדיפות נקבע על פי הרצון להעלות לארץ יהודים שיתרמו להון האנושי בארץ ולכן הועדפו עולים צעירים בריאים ממעמד כלכלי חברתי בינוני ומעלה.

היהודים רוכזו בערים גדולות בהם נערך המיון לפני העלייה .

יש לציין שהייתה ביקורת רבה על התהליך שפגע בזכויות האדם ועמד בניגוד לאמור בהכרזת העצמאות ו”חוק השבות” . תהליך המיון פסק ב – 1954 .

ג) עלייה חשאית:

עליה חשאית התקיימה מארצות בהם היה חשש שהפרסום של העלייה יביא להפסקתה או לפגיעה ביהודים .

ארגון “המוסד” היה אחראי על חלק מפעולות העלייה הללו שהצריכו תעוזה ותחכום . סוג זה של עליה הופעל מארצות שלא התירו יציאה חופשית מתחומן כגון סוריה , לבנון ובשלבים מסוימים ממרוקו.

ב – 1961 הפליגה בצורה חשאית האנייה “אגוז” ממרוקו לספרד וטבעה בים 44 עולים נספו וכתוצאה מלחץ בינלאומי החלה מרוקו לאפשר עליה של יהודים משטחה.

תהליך הקליטה:

השיקולים/הגורמים שהשפיעו על תהליך/דרך הקליטה היו:

  • הצורך להעלות בזמן קצר כמה שיותר עולים גם בגלל שבחלק מארצות האסלאם היה איום על חיי היהודים וגם כי מדינת ישראל שהייתה מוקפת אויבים הייתה זקוקה לכמה שיותר אנשים שיהיו שלד לכלכלה ולצבא של המדינה . זאת אחת הסיבות שב – 1950 נחקק “חוק השבות” שאפשר לכל יהודי ובני משפחתו לעלות ארצה ללא עיכובים ביורוקרטים/מנהליים.
  • קליטת עולים בהתאם ליעדים ביטחוניים ,כלכליים וחברתיים: הצורך הביטחוני לפזר את האוכלוסייה היה כפול- האחד שלא תתרכז כולה באזור המרכז והשני שיתיישבו יהודים לאורך הגבולות כדי לקבע את השליטה הישראלית במרחב וגם כדי למנוע חדירות של ערבים מעבר לגבול . כל אילו הצריכו להקים יישובי עולים באזורים מרוחקים .

הצורך הכלכלי ליישב עולים בהתיישבות חקלאית יצרנית כדי שיוכלו לקיים עצמם

מבחינה כלכלית.

  • הצורך לספק לעולים את הצרכים הבסיסיים כמו: דיור זמני ודיור קבוע, תעסוקה      שתתאים לכישורי העולים ולצורכי המשק ושתאפשר לעולים להתפרנס, שילוב  העולים במערכת החינוך. פתרון לבעיות רווחה ובריאות שעמן הגיעו מארצות המוצא.
  • הרצון להתאים את העולים לתרבות ולמערכת הערכים של החברה הקולטת: סוציאליזם, חילוניות ,שלילת הגולה, חשיבות העבודה החקלאית, וכן תפיסת “כור ההיתוך” שדגלה בהתעלמות מודעת מהמסורת ואורח החיים המקורי של העולים.