המנהיג מגלם ומבטא את רצון האומה והגזע הארי.
בספרו (“מיין קמפף) תיאר היטלן את עצמו כגאון נדיב המשלב באישיותו תכונות של אידאולוג ומדינאי. היטלר דיבר על רעיון האישיות-טיפוח האישים הנעלים ולהפקיד בידיהם סמכויות.
עיקרון המנהיג (“פיהרר פרינציפ”) הוצג בסיסמה – “מרות המנהיג כלפי מטה, אחריותם של המונהגים כלפי מעלה”-יש להפעיל סמכות מוחלטת מלמעלה /מהמנהיג ומשמעת מוחלטת מלמטה-מן הציבור כולו. עיקרון המנהיגות הוא ערך עליון בחיי האומה.
נדרשת נאמנות וצייתנות מוחלטת למנהיג. הפרט אינו חשוב אלא המנהיג.
המנהיג יודע מה טוב למדינה, והוא שיוביל את האומה בדרך הבטוחה להגשמת מטרותיה, להבטחת חוסנה ולהמשך התפתחותה. היטלר נתפס כמקור כל החכמה וכמקור החוק.
עיקרון זה הבטיח לו רק צייתנות אלא גם שאיפה לזהות מחשבתית-כול אחד צריך “לכוון לרצון הפיהרר” –לחשוב ולעשות כמו שהפיהרר היה רוצה.
הקשר בין המנהיג למונהגים התבטא גם בלשון, ואנשים נהגו לברך אחד את השני –”הייל היטלר” (הריעו להיטלר).
