נחמיה בן חכליה

כ- 13 שנה לאחר עליית עזרא מבבל ,עלה נחמיה ב- 445 לפסה"נ.

מעמדו / תפקידו וסמכויותיו
נחמיה היה פקיד גבוהה בממלכת פרס-שר המשקים (משרה רמה בממלכה הפרסית. שר המשקים היה ממונה על הטקסים בחצר המלך).
מלך פרס מינה אותו לשליט הבלעדי של ירושלים וסביבתה(הפחה של יהודה)-מקנה לו סמכות מנהלית-שליטה וגביית מיסים.
הוא היה צריך לגבות מיסים לממלכת פרס וקיבל היתר לבנות את חומות העיר ירושלים.
לשם מילוי תפקידו הועמד לרשותו צבא ושומרי ראש.
קיבל היתר לבנות את חומת העיר ירושלים ולבצר את שעריה.
שהה בירושלים 12 שנה וחזר לחצר המלך בפרס. מאוחר יותר שב ועלה לירושלים , אך אין פרטים מדויקים על מועד עלייתו ופעילותו.
בניגוד לעזרא הסמכויות שקיבל נחמיה היו בתחום הפוליטי/מעשי.

פעילותו של נחמיה לגיבוש שבי ציון-מטרות, הישגים וקשיים

1. שיקום חומות ירושלים וביצורה – כדי להקל את הפיקוח על המסחר בשבת, לשלוט על הגישה לירושלים ולמקדש ולהגן עליה מפני אויבים-לבניית החומות ניצל נחמיה את סמכותו כפחה והטיל מכסות עבודה על תושבי יהודה וירושלים.
קשיים:
לא כל המשפחות התנדבו מרצון לבנות את החומה והיה צורך לגייס אותן לעבודה בכפייה.
הקשו ונסו לעקב את בניית החומה ראשי הפחוות השכנות ליהודה-סנבלט החורוני, טוביה העמוני וגשם הערבי. הם חששו מהתחזקות יהודה וירושלים על חשבון אזורים שבשליטתם, ונפגעו כאשר נחמיה לא רצה לשתפם בבניה.
המחלוקת המרכזית הייתה מול השומרונים שסירבו לשתפם בבניית חומת ירושלים ולפני כן בבניית בית המקדש השני. הנוכרים חששו שמעמדם וכוחם יפגע עקב פעולותיו של נחמיה.
פגיעה כלכלית- פגיעה במסחר ,ביטול המסחר בשבת- פגיעה כלכלית וחידוד ההבדלים בין היהודים לנוכרים.

2. העברת אוכלוסייה לירושלים – לשם חיזוקה הכלכלי והביטחוני ולהפוך את ירושלים למרכז לאומי-דתי. חייב עשירית מהתושבים של כל יישוב ביהודה לעבור לגור בירושלים. היו גם יהודים שהתנדבו להתיישב בעיר ביוזמתם.
קשיים:
לא הייתה זו משימה קלה להביא אנשים לגור בירושלים. הוא כפה על משפחות להתיישב בירושלים באמצעות הפלת גורלות.

3. פעילות נחמיה לתיקון הכלכלה והקיטוב החברתי- בשנים שקדמו לעלייתו של נחמיה העמיקו הפערים החברתיים ביהודה. נחמיה רצה לעצב חברה שיהיו בה פחות פערים כלכליים ויותר צדק חברתי ברוח התורה. נחמיה פנה ותבע מהעשירים לבטל את חובות האיכרים, להשיב להם את השדות שמושכנו לבעליהם, ולשחרר איכרים שהפכו לעבדים בגלל אי פירעון חובותיהם. פעל לקביעת איסור על לקיחת ריבית.

קשיים:
עשירי העם שנפגעו כלכלית מפעולותיו מניסו להחזיר את המצב לקדמותו.

4. ארגון מחדש של עבודת המקדש – נחמיה טיהר את המקדש מכל אלמנט נוכרי. מינה פקידים חדשים, הכריח לווים וכוהנים לעבור לירושלים והסדיר את קבלת התרומות לכל הכוהנים והלווים (פני כן הגיעו התרומות רק למשפחות המיוחסות של הכהן הגדול ) . רצה להחזיר לתפקידיהן את משפחות בכוהנים המודחות ולחדש את מעמד הלוויים.

קשיים:
עד לבואו של נחמיה שלטה משפחתו של הכוהן הגדול-אלישיב על המקדש ומקורות
הכנסתו. הרפורמות פגעו כלכלית במשפחת הכהונה הגדולה ומקורביה ועוררו את התנגדותם למהלך. כמו כן הייתה התנגדות של כוהנים והלווים שחויבו לעלות לירושלים.

5. ביטול המסחר בשבת-ירושלים כמרכז דתי הייתה חייבת לשמש דוגמא של שמירת השבת. נחיה ציווה לסגור את שערי ירושלים בשבת ולא לאפשר לסוחרים להיכנס.

קשיים:
הסוחרים ועשירי העם התנגדו לביטול המסחר בשבת וראו בפעלה זו פגיעה כלכלי בהם.

6. סילוק הנשים הנוכריות- נחמיה כקודמו-עזרא פעל למנוע נישואי תערובת וגירוש נשים נוכריות כדי למנוע התבוללות של העם היהודי עם הנוכרים.

קשיים:
לשכנע ולבצע את גירוש הנשים הנוכריות בפועל. רבים מנכבדי העם –בני השכבות הגבוהות והכוהנים היו נשואים לנשים נוכריות והתנגדו למהלך.
מתנגדי הגירוש תמכו בצירופם של בני העמים הזרים לעם היהודי וטענו כי לפי התורה אסור להינשא רק לבני שבעת עמי כנען ולא ליתר בני העמים הנוכרים.

חתימה על האמנה

אירוע חשוב המאיר את דמות החברה היהודית שביקש נחמיה לעצב היה טקס החתימה על אמנה (מלשון אמירת אמן) בין העם ביהודה לבין אלוהיו. כנראה שהאמנה נחתמה בתקופת עלייתו השנייה של נחמיה ועזרא לא היה שותף לחתימתה.
באמנה חתמו המנהיגים על התחייבות לקיום מצוות וחוקי התורה, להימנע מנישואים עם נשים נוכריות, לקיים מצוות שמיטת קרקעות (כל שנה שביעית לא מעבדים את האדמות) ושמיטת חובות (ביטול כל החובות בסוף שנת שמיטה) , להביא לכוהנים ביכורים ותרומות ,להקפיד על שמירת השבת, לתרום תרומה (שליש שקל) לעבודת המקדש, ולקדם/לקיים את עבודת המקדש (דוגמא- אספקת עצים לצרכי הקרבת קורבנות).
החתימה על האמנה הייתה פעולה ממלכתית.
היא רצתה ליצור חוקה המפרשת את חוקי התורה ומתאימה אותם למציאות של אותה תקופה.

לאמנה היו מספר מטרות:

1. להפוך את התורה לחוקת העם. לחזק את המחויבות של העם למצוות התורה בטקס מרשים שייחרת בזיכרון העם.
2. למנוע התבוללות וטמיעה בסביה הנוכרית-לשמור על זרע הקודש.
3. להבטיח את פעילות הסדירה התקינה של בית המקדש .
4. הבטיחה דאגה לחלשים-הקמת חברה בעלת צדק וסדר חברתי.

עזרא ונחמיה ביקשו לעצב בפעולותיהם את החברה היהודית.
עזרא היה איש רוח, נקט פעולות של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות בעיקר במישור הדתי. לעומתו נחמיה היה אדם מעשי שפעל במישור הפוליטי במהירות ובתקיפות. מטרת שניהם הייתה לחדש את ההתיישבות היהודית בארץ ישאל, להקים חברה המבוססת על ערכי התורה, הקמת חברה המבוססת על ערכי צדק ומוסר, ללחום בהתבוללות ולהפוך את ירושלים למרכז דתי לאומי. להפוך את תושבי הארץ- ל "עם התורה".