לאחר נפילת ירושלים ובית המקדש (70 לסה”נ) נותרו מספר מבצרים של הקנאים שלו נכנעו לרומאים- הרודיון (מדבר יהודה),מכוור (בעבר הירדן ממזרח לים המלח) ומצדה (שעל חוף ים המלח).
הרודיון ומכוור נפלו לאחר זמן קצר יחסית והמצודה האחרונה שנשארה בידי הקנאים הייתה מצדה.
מצדה שימשה מבצר עוד בימי יוחנן הורקנוס והורדוס בנה בה בניינים וביצורים מרשימים והפך אותה לארמונו. מצדה נפלה בידי הקנאים בימים האחרונים של המרד.
הקרב על המצדה:
בשלב האחרון של המרד היו במצדה כ- 960 גברים נשים וילדים מקרב בקנאים הקיצונים (הסיקריים).
המערכה על מצדה הייתה ממושכת. וכיבוש המבצר האחרון לא הושג אלא לאחר שלוש שנים בשנת 73 לסה”נ.
כאשר נוכח ,אלעזר בן יאיר, מפקדה האחרון של המצדה ,שאין יותר סיכוי והמצודה עומדת ליפול בידי הרומאים ,הוא כינס את הנצורים ושכנע אותם להתאבד בצוותא ,כדי לא ליפול בשבי הרומאים.
כאשר פרצו הרומאים למצדה, הם גילו בה שתי נשים וחמישה ילדים שהסתתרו וניצלו.
כל מנהיג הרג את בני משפחתו, הללו נהרגו בידי עשרה שעלו בגורל, העשרה נהרגו על ידי האחרון שנפל בגורל והוא התאבד. הניצולים התחבאו בבור מים.
הניצולים סיפרו לרומאים על שעותיהם האחרונות של מגני מצדה.
מצדה הייתה לסמל של גבורה עילאית והקרבה עד ימנו אלה.