מדינה מדגימה – לוב

קהילת יהודי לוב הייתה הקטנה ביותר מקהילות צפון אפריקה. ערב המלחמה היא מנתה כ-30.000 יהודים שהיוו כ-4% מכלל התושבים. יותר מ-50% מהיהודים גרו בעיר טריפולי, כ-10% בבנגאזי והשאר בישובים קטנים יותר.

לוב היתה נתונה תחת השלטון האיטלקי שהשפעתו על היהודים היתה פחותה ופחות מתערבת מזו של השלטון הצרפתי על שאר יהודי המגרב. במשך כל שנות שלטונם בלוב לא גיבשו האיטלקים מדיניות ברורה ביחס ליהודים. בשנת 1935 נגזרה על יהודי לוב “גזרת השבת”, על פיה חויבו הסוחרים לפתוח חנויותיהם השבת.

ב-1938 החלה איטליה להתקרב במדיניות החוץ שלה לגרמניה הנאצית. איטליה בת בריתה של גרמניה הצטרפה למלחמה ב-10 ביוני 1940 לאחר ההתקפה  הראשונה של הבריטים במדבר לוב בסוף 1940 שנהדפה החריפה ההסתה נגד היהודים, הם הואשמו בסיוע לבריטים. כתגובה השלטונות אסרו חלק מהיהודים בעלי הנתינות הזרה, ביניהן מאות יהודים בעלי נתינות בריטית שגורשו למחנות הסגר באיטליה ומשם נשלחו אחדים מאוחר יותר למחנה ברגן בלזן.

צעד נוסף היה שליחת יהודים לעבודות כפייה, כל הגברים היהודים בגיל 18-45 חויבו בעבודות כפייה, כ-1000 מיהודי לוב נלקחו והם נשלחו למחנה עבודה שהוקם  בסידי אל-עזיז כ-150 ק”מ מזרחית לטריפולי. חלקם נשלחו למחנות שבקורינאיקה שבלוב, שם נפגעו מהפצצות של בעלות הברית. מחנה ג’אדו מדרום לטריפולי היה הגדול ביותר לשם הובאו 2600 יהודים. כ-500 מתוכם מצאו את מותם במגפות בשל תנאי תברואה קשים.

לאחר מלחמת העולם השניה החריף היחס ליהודים בלוב:

מסיום מלחמת העולם השניה ועד העלייה הגדולה מלוב התחוללו שני פוגרומים  של הערבים ביהודים (על רקע המאבק בארץ-ישראל):

  • בראשית נובמבר 1945 פרץ פוגרום ביהודי לוב. 121 יהודים נרצחו, רבים נפצעו ונהרסו בתי כנסת ומשרדים. התפרצות זו גרמה לתפנית בחיי הקהילה היהודית וערערה לחלוטין את מערכת היחסים בין היהודים לשכניהם.
  • בערב חג שבועות , 12.06.1948 ,פרץ פוגרום נוסף ביהודי לוב. אלפי ערבים החלו לנוע לעבר השכונות היהודיות כשהם מצוידים במוטות, סכינים וגרזנים. הפעם, הם נתקלו בכוחות מגן יהודיים שהתארגנו מאז פרעות 1945. הפגיעות הפיזיות היו אמנם קטנות אבל הנזקים לרכוש היו חמורים.

האירועים בשנים 1945 ו- 1948   הובילו להגירה של כ – 10% מיהודי לוב עד 1948 לארץ. הם נעזרו ב’מוסד לעליה ב’ ‘ ורובם הגיעו לארץ דרך צרפת.

בינואר 1949, בעקבות הדיונים על שביתת הנשק בין ישראל למדינות ערב, הותרה יציאת היהודים מלוב ועלייתם לישראל בתנאי שיוותרו על אזרחותם הלובית.  בקרב יהודי לוב, המונים החלו למכור את רכושם ולנהור לטריפולי, בירת לוב.

בסוף  1949 החליט האו”ם על מתן עצמאות ללוב החל מ – 1952. עם התקרב מועד הכרזת העצמאות של לוב  נעשה מאמץ (“עליית הצלה”) מצד מדינת ישראל להעלות את כל יהודי לוב (חיסול גלויות) . מאמץ זה נמשך גם במהלך  1952 .נציגים רשמיים מישראל פעלו בלוב בין השנים 1949 ועד 1952. בשנים אלה עלו מלוב 31,359 יהודים. כ- 4,100 יהודים נותרו בלוב. רובם עזבו עד מלחמת ששת הימים. כמחציתם עלו לארץ וכמחציתם היגרו לאיטליה, ארה”ב קנדה ובריטניה. כיום, חיים פחות מ- 20 יהודים בלוב.