מאבק לאומי לעצמאות של יוון

יוון נשלטה ע”י האימפריה העות’מאנית במשך כ-400 שנים. היה זה שלטון עריץ ומדכא.

העות’מאניים דכאו את היוונים דיכוי לאומי – מנעו מהם עצמאות, דיכוי תרבותי – אסרו את קיומה של תרבות יון, דיכוי דתי- העות’מאניים היו בני הדת המוסלמית בעוד שהיוונים היו נוצרים.

מי היו מנהיגי המאבק הלאומי היווני ומאילו רעיונות הושפעו ?

מנהיגי המאבק הלאומי היווני (הכוחות הפעילים) היו משכילים, בעלי השקפת עולם חילונית. הם הסתייגו מהכנסייה ומהשפעתה על הציבור. ביוון התארגנו אגודות לאומיות שהדגישו את התרבות היוונית ואת השפה היוונית וקראו לשחרור יוון מעול השלטון העות’מאני.

הזיכרון ההיסטורי של יוון הניע את היוונים להיאבק למען עצמאותם ולרצות להחיות את התרבות והעבר המפוארים שלהם. הם הושפעו מרעיונות התנועה הרומנטית, שעודדו עמים לחקור את עברם ההיסטורי ולהדגיש את ייחודם האתני.

כמו כן, מנהיגי המאבק הלאומי ביוון הושפעו מרעיונות ההשכלה: העם הוא הריבון וזכותו להחליף את השלטון הפוגע בזכויותיו הטבעיות ואסור להיכנע לשום שלטון דיכוי. הם הושפעו מסיסמאות המהפכה הצרפתית: חופש, שוויון ואחווה ולכן רצו לשחרר את יוון מהשלטון העות’מאני המדכא והעריץ, שפגע בזכויותיו הטבעיות של העם היווני.

המטרות של התנועה הלאומית היוונית במאבקם בשלטון העותומאני היו:

  1. להשתחרר משלטון זר של האימפריה העותומאנית ולקבל עצמאות.
  2. לחדש את התרבות היוונית העתיקה ששימשה מקור לתרבות האירופאית.

מהלך המאבק:

  1. בלימת המאבק עקב מלחמות יווניות פנימיות – המאבק נעצר בעקבות מאבקים פנימיים בין גורמים שונים- מהפכנים קיצונים מול מהפכנים מתונים, מתנגדי המהפכה לעומת תומכיה, כמורה גבוהה מול כמורה נמוכה, יושבי פנים הארץ מול ההרריים, איכרים מול סוחרים – עד כדי מלחמת אחים קשה. כל זה מנע מהיוונים להגיע להישגים של ממש.
  2. מתנדבים אירופאים “פילהלנים” (אוהבי תרבות יוון) מגיעים ליוון לעזור במלחמת העצמאות המרד היווני הצית את דמיונם את שוחרי החירות באירופה. יוון הקלאסית נחשבה בעיני האינטלקטואלים כמעוז של חירות האדם, יוון שנתנה לעולם את הפילוסופיה והמדע, את התיאטרון והספרות והאומנות. להגן על יוון מפני התורכים נתפש בעיני שוחרי החירות האירופים כמלחמת קודש למען התרבות האירופית. מתנדבים רבים  זרמו ליוון לקחת חלק במלחמה על עצמאותה מידי התורכים. המפורסם מכולם היה המשורר האנגלי, הלורד ביירון, שמת ממחלת הקדחת על אדמת יוון, עוד בטרם הספיק להילחם.

1827 – התערבות מעצמות אירופה (צרפת אנגליה ורוסיה) להצלת היוונים –

דעת הקהל האירופאית השפיעה על ההנהגה – בינתיים סערה דעת הקהל באירופה שצידדה ביוונים. התורכים, שבלטו באכזריותם כלפי היוונים, הוצגו כברברים והיוונים כצאצאי אריסטו. ארגונים “פילהלנים” (אוהבי תרבות יוון) השפיעו על ממשלות אירופה, בעיקר על אנגליה וצרפת.

בהסכם לונדון מקיץ 1827 גיבשו שלוש המעצמות חזית אחידה מול התורכים והציעו את תיווכן בין היוונים לתורכים. היוונים הסכימו לתיווך, אך התורכים דחו זאת. הצי המשותף של רוסיה, אנגליה וצרפת פעל נגד העותומאניים ובעלי בריתם ובחורף 1827 הם הובסו.

1830 – 1832: הדרך לעצמאות

בוועידת לונדון בראשית 1830 התקבלה ההחלטה על עצמאות יוון, וממלכת יוון העצמאית הוקמה  ב-1832. הוחלט כי יוון תהיה עצמאית תחת משטר מלוכני,  בערבות שלוש המעצמות. גבולות יוון עוררו מחלוקת רבה בין המעצמות והיוונים. גם השאלה מי יעמוד בראש יוון לא הוכרעה. יעברו עוד חודשים רבים, תוך תהו ובוהו מוחלט, עד אשר יוחלט מי האיש המתאים לתפקיד.

הגורמים המסייעים בניהול המאבק הלאומי ביוון

  1. יוונים שהיגרו מיוון- סוחרים יוונים עשירים שגרו מחוץ ליוון שלחו כספים למימון הקמת בתי ספר ועודדו צמיחת שיכבה של לצעירים משכילים שמוכנים להילחם למען עצמאותם.
  2. עמי אירופה- מאבקם הלאומי של היוונים זכה לאהדה בקרב עמי  אירופה. הם פיתחו אהבה לתרבות יוון (תופעת הפיל הלניזם). הם ראו ביוונים, הנלחמים לעצמאותם, יורשי העם היווני העתיק ומייצגי תרבות יוון, שנחשבה למקור התרבות האירופית. סופרים ומשוררים בכל אירופה התגייסו למען התנועה הלאומית היוונית, דבר שהעיד על עוצמת התמיכה ברעיונות הלאומיות באירופה. מתנדבים רבים הגיעו ליוון כדי לסייע לה במאבקה.

בנוסף, רבים באירופה ראו במאבק היוונים באימפריה העות’מאנית את המשך     המאבק בין  העולם  הנוצרי לבין העולם המוסלמי. האפיפיור ושליטי מדינות אירופה (בעיקר צרפת) תרמו כספים ללוחמים ושלחו מתנדבים לסייע במאבק לעצמאות.

  1. מעצמות אירופאיות (רוסיה, צרפת ובריטניה) – ראו בתמיכה במאבק של יוון לעצמאותה הזדמנות להחליש את האימפריה העותומאנית ולהשתלט על שטחים עליהם שלטה.

הגורמים המעכבים של המאבק הלאומי היווני

  1. היתרון המספרי של הצבא העותומאני- המורדים נאבקו בצבא חזק שלו הנשק רב.
  2. העזרה והסיוע המצרי לתורכים.
  3. רדיפת המורדים היוונים החילונים על ידי הכנסייה – הכנסייה ביוון הכריזה על המורדים כבוגדים וכופרים בקיומו של האל.
  4. מאבקים פנימיים בתוך המחנה המורד- המאבק נעצר בעקבות מאבקים פנימיים בין גורמים שונים- מהפכנים קיצונים מול מהפכנים מתונים, מתנגדי המהפכה לעומת תומכיה, כמורה גבוהה מול כמורה נמוכה, יושבי פנים הארץ מול ההרריים, איכרים מול סוחרים – עד כדי מלחמת אחים קשה. כל זה מנע מהיוונים להגיע להישגים של ממש.
    תוצאות המאבק

בשנת 1832 הוחלט כי יוון תקבל עצמאות. גבולות יוון עוררו מחלוקת רבה בין המעצמות והיוונים. גם השאלה מי יעמוד בראש יוון לא הוכרעה. מכיוון שמעצמות רבות היו מעורבות בהובלת יוון לעצמאות הועלה לשלטון מלך ממוצא גרמני ביוון, שלא היה קשור לאף אחת מן המעצמות המעורבות. המאבק הלאומי היווני היה מר וממושך והוא לווה במעשי רצח אכזריים של אלפי יוונים אבל בסופו של דבר הוא הצליח ושימש מקור השראה לתנועות לאומיות נוספות באירופה במאה ה-19.