חוקי נירנברג – צעדים שנקטו הנאצים כנגד היהודים

משמעות חוקי נירנברג ומטרותיהם:

רמיסת זכויות היהודים הגיעה לשיאה בכנס המפלגה הנאצית בעיר נירנברג בספטמבר 1935 ובה אושרו חוקי נירנברג כחוקת הרייך, שמהווים שלב חדש ומשמעותי ביותר ברדיפת היהודים.
היהודים הפכו לאזרחים מדרגה שנייה (נתינים בלבד) משוללי זכויות. הם הוצאו/הורחקו ממעגל החיים הפוליטי, החברתי והכלכלי וזאת בתוקף חוקי הרייך הגרמני. למעשה משום שאינם אזרחים, אינם זכאים להגנה – ודמם הוא הפקר.
בעצם חוקי נירנברג נתנו את הבסיס החוקי ליישום תורת הגזע הנאצית, אפשרו להגדיר מיהו יהודי, ולהתחיל את התהליך המאפשר בידוד, העברה לגטאות, ולבסוף את ההשמדה של יהודי גרמניה.

חוקי נירנברג מבטאים את האידאולוגיה הנאצית- מדובר בחוקים המבטאים את תורת הגזע-הם הבטיחו שהאזרחות הגרמנית תוענק רק למי שעומד בקריטריונים של הגזע. ונתנו לגיטימציה חוקית למדניות של אפליה, בידוד, נישול והשפלה של יהודי גרמניה, וכך יצרו הפרדה גזעית בין יהודים לארים בהתאם לאידאולוגיה.

1. חוק האזרחות:

החוק קובע שאזרח הרייך הוא בעל דם גרמניה או בעל דם קרוב לו, המוכיח שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך. רק אזרח הרייך הוא בעל זכויות פוליטיות מלאות, ומכאן רק מי שעונה על שני הקריטריונים של דם ונאמנות, נחשב לאזרח הרייך. לגבי היהודים כתוצאה מחוק זה הם הפכו להיות חסרי זכויות פוליטיות או הגנה משפטית. החוק בעצם יוצר הפרדה מלאה בין יהודים לגרמנים. מכיוון שעל פי החוק לא היה ברור לחלוטין מעמדם של יהודים שהם תוצאה של נישואי תערובת, הוצאה חודשיים מאוחר יותר תקנה שגם היא נחשבת לחלק מחוקי נירנברג. בתקנה נאמר שיהודי הוא מי שבמוצאו 3 דורות לאחור היה יהודי במשפחתו.

2. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני:

מטרת החוק להגן על טהרת הדם של העם הגרמני הארי.
נאסרו נישואין ויחסים מחוץ לנישואין בין יהודים לבין בעלי דם גרמני.
זוגות מעורבים נאלצו להיפרד, חל איסור על קיום יחסי מין עם ארים , נאסר על יהודים להעסיק עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45 ונאסר עליהם להניף את דגלי הרייך.
מסגרות משפחתיות רבות נהרסו או שהמשיכו להתקיים תחת פחד וחששות תמידיים.

 

התמונה באדיבות וויקיפדיה