מלחמת העולם הראשונה נמשכה למעלה מ -4 שנים (1918-1914).
מדובר במלחמה אכזרית ,שגבתה מחיר דמים נורא. המלחמה פרצה בגלל יוהרה של שליטים ,שלמעשה לא רצו במלחמה ,אך גם לא היו מסוגלים לעצור אותה.
הסיבות המרכזיות למלחמה-מערכת בריתות בין המדינות השונות, שהביאה לחשדנות ויריבות ,סכסוכים לאומיים-בדגש על אזור הבלקן, והגברת מרוץ החימוש.
קשיי המלחמה לא פסחו על היהודים שחיו בארץ ישראל. העובדה שהאימפריה העות’מאנית נכשלה והפסידה במלחמה, הגבירה את רדיפתם את היהודים בארץ. הם ראו בהם “גייס חמישי” המסייע למדינות ההסכמה בדגש לרוסיה.
ב 1917 נכבשה הארץ בידי הבריטים.
הצדדים היריבים:
למעשה המלחמה הייתה בין שני גושים מרכזים:
- מדינות המרכז: גוש המדינות הלא דמוקרטיות שנשלטו ע”י שליט יחיד- גרמניה, ואוסטרו-הונגריה . האימפריה העותמאנית
- מדינות ההסכמה: גוש שהורכב ממדינות בעלות משטרים דמוקרטים –אנגליה, צרפת, סרביה ורוסיה ובהמשך ארה”ב
עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה
בתחילת המלחמה העדיפה הנהגת התנועה הציונית לנקוט במדיניות ניטראלית ממספר שיקולים:
בזמן מלחמת העולם הראשונה חיו היהודים ונלחמו בשני צדי החזית בשטחי מדינות ההסכמה ובשטחי מדינות המרכז.
ההנהגה הציונית הייתה בדילמה באיזה מן הצדדים לתמוך.
בשנים הראשונות של המלחמה לא היה ברור מי ינצח ,ותמיכה מוצהרת באחד הגושים הלוחמים הייתה בגדר הימור.
מנהיגי התנועה הציונית חששו שהתקשרות ברורה עם אחד המחנות היריבים עלולה להזיק לחלקים נכבדים מהעם היהודי המפוזר בין המדינות השונות ,ליישוב היהודי בארץ ישראל שהיה תחת שלטון העות’מאנים שהצטרפו למלחמה לצד מדינות המרכז בנובמבר 1914 ולעתידה המדיני של הארץ.
הביטוי לגישה הניטראלית היה הקמת לשכת קשר לתנועה הציונית בעיר קופנהגן שבדנמרק (מדינה ניטראלית במלחמת העולם הראשונה).
ככל שנמשכה המלחמה לא הייתה באפשרותה של התנועה הציונית להמשיך לנקוט מדיניות ניטראלית ,והם הגיעו למסקנה שרק השתתפות פעילה במלחמה תוכיח שהיהודים מוכנים להיאבק למען מולדתם, ותאפשר להם להציג דרישות בסוף המלחמה.
במהלך המלחמה היו שתי גישות במי לתמוך:
- תמיכה במדינות המרכז– חלק ממנהיגי התנועה הציונית, בדגש על ההנהגה הציונית בגרמניה, חשבו שיש לתמוך במדינות המרכז. עמדה זאת תסייע ליישוב בארץ ישראל מכוון שהעות’מאנים ששלטו בארץ ישראל היו בעלי בריתם של הגרמנים. טענו שהדבר ישפר את יחסם של התורכים ליישוב היהודי בארץ ישראל.
- תמיכה במדינות ההסכמה- אחרים בתנועה הציונית ובראשם חיים וייצמן ,חשבו כי יש לתמוך בבריטניה. הם טענו שהשלטון העות’מאני רע ליהודים, ורק ניצחון של מדינות ההסכמה יסייע לתנועה הציונית. ראו במלחמה הזדמנות להעביר את ארץ ישראל לחסות בריטניה שאוהדת את התנועה הציונית.
כמוכן תמיכה במדינות ההסכמה עשויה להוביל להקלת היחס של הממשלה הרוסית כלפי יהודי רוסיה.
ככל שהמלחמה התפתחה גדל הסיכוי שבריטניה תכבוש את ארץ ישראל, וגברו יותר ויותר הקולות שקראו לתמוך במדינות ההסכמה ובבריטניה.