הקמת מסגרות חינוכיות ותרבותיות + מלחמת השפות

אנשי שתי העליות ניהלו מאבק לתחיית הלשון העברית. בתקופת העלייה הראשונה היה זה אליעזר בן יהודה שהניף את דגל המאבק, ואילו בתקופת העלייה השנייה הייתה זו הסתדרות המורים העבריים.

החייאת השפה העברית הייתה אחד מגילויי המהפכה הלאומית. לפי אליעזר בן יהודה הלאומיות בנויה מ-ארץ, השכלה לאומית ושפה לאומית שמבטאת את התחייה והלכידות הלאומית. רק בארץ ישראל ניתן להחיות את השפה העברית כשפת הדיבור של העם.

התפתחות המאבק למען תחיית הלשון העברית והחינוך העברי בארץ ישראל:

  1. אליעזר בן יהודה:

ב-1881 עלה לארץ אליעזר בן יהודה עם אשתו, והתיישב בירושלים. בן יהודה הוציא לאור עיתונים בעברית (ביניהם עיתון לילדים) ועבד כמורה. בארץ ייסד, ארגונים ששמו להם למטרה  להחיות את הלשון העברית בדיבור, להרחיבה ולהכשירה לשימוש בחיי היום-יום בע”פ ובכתב.
יחד עם עמיתיו הקים את “ועד הלשון העברית” (1889) ושימש נשיאו עד יום מותו. בן יהודה חידש כ-300 מלים (בהן בובה, גלידה, חייל, משטרה, מברשת, אופניים, הצהרה, מסעדה, גננת, רציני, רשמי, התעניינות, הגירה).הוא דרש שהעברית תהיה שפת האם של ילדי הארץ, שילמדוה תוך שימוש בעברית בלבד, ושתהיה לשון ההוראה הבלעדית בכל מוסדות החינוך, למן גני הילדים ועד בתי הספר הגבוהים. בביתו של בן-יהודה דיברו עברית בלבד, ובנו הבכור, בן-ציון (שינה את שמו לאיתמר בן אב”י) היה הילד העברי הראשון.

  1. בתי ספר וגני ילדים:

בית הספר העברי הראשון הוקם בראשון לציון בשנת 1886 ולצדו הוקם גם גן הילדים העברי הראשון. בשנת 1905 הוקמה גימנסיה הרצלייה. הגימנסיה העברית הרצלייה, הייתה בית הספר התיכון הראשון בארץ ישראל ובעולם שלימד את כל המקצועות בשפה העברית. מאוחר יותר הוקמה גם גימנסיה עברית ובית הספר לאומנות בצלאל בירושלים.  אחד האמצעים לחיזוק התודעה הלאומית של התלמידים היה באמצעות טיולים ברחבי ישראל שחיזקו את הקשר הרגשי לארץ.

  1. הסתדרות המורים העבריים:

ב- 1903 יזם אוסישקין את הקמת הסתדרות המורים וזו נתנה דחיפה להקמת בתי ספר כללים בעלי תפיסה לאומית חילונית. הסתדרות המורים ביקשה לארגן את כל המורים בארץ ובגולה. בכנס היסוד של הסתדרות המורים בזיכרון יעקוב השתתפו 60 מורים וגננות. הסתדרות המורים לקחה חלק פעיל מאוד “במלחמת השפות”.

“מלחמת השפות”/ “ריב הלשונות”:

הצדדים המעורבים-  ויכוח בנוגע לשפת ההוראה בטכניון, שעמד להיפתח בחיפה ביוזמת חברת “עזרא ” הגרמנית ובמימונה ,לבין הסתדרות המורים הציונית.

הסיבה– נציגי חברת “עזרה” ראו בעברית שפה עתיקה שאינה מתאימה להוראת מקצועות מדעיים ורצו ללמד בשפה הגרמנית.  מולם הסתדרות המורים שראו בשפה העברית המתחדשת ,שפה הראויה להוראת כל נושא.

תוצאות– לבסוף העברית הוכרה כשפת הוראה בטכניון והשפה העברית חדרה לתחומים רבים ביישוב העברי והפכה לשפת ההוראה בכל מוסדות החינוך בארץ.

הספרות העברית והעיתונות העברית:

לתחייה הלאומית תרמו גם הסופרים שאחדים מהם התגוררו בתל אביב.

הסופרים כתבו בעברית ותיארו את חיי המתיישבים בארץ ישראל.

בין הסופרים הידועים- ברנר, ועגנון.

פעילות תרבותית התקיימה בתל אביב וסייע להתבססות השפה העברית- הצגות תיאטרון, נשפים ספרותיים ,ושיעורי עברית למבוגרים.

גם העיתונות העברית תרמה להתבססות העברית- “חבצלת”, “האור” ,”החירות” ועיתוני מפלגות הפועלים.