הסכמי שביתת הנשק

בינואר 1949 החלו ברודוס בתיווך/חסות האו”ם שיחות לשביתת נשק בין ישראל למדינות ערב . ישראל הייתה תשושה כלכלית מהמלחמה ורצתה להתמסר לקליטת עליה . מדינות ערב חששו מהתפשטות טריטוריאלית נוספת של ישראל.

הסכמי שביתת הנשק הם לא הסכמי שלום, אך הם אפשרו לכל הצדדים לסיים את המלחמה .

הסיבות וחשיבות הסכמי שביתת הנשק לצדדים הלוחמים :

ישראל:

  • סיבות מדיניות/פנימיות-לחץ ארה”ב ומדינות רבות באו”ם להפסקת האש. ישראל הייתה צריכה לתת עדיפות למשימה הלאומית החשובה של קליטת עלייה שזרמה בקצב גובר והולך מארצות ערב ומאירופה. ישראל הייתה זקוקה לפסק זמן כדי לשקם ולבסס את הכלכלה שנפגעה מהגיוס הממושך של חלק ניכר מהאוכלוסייה במלחמה. ישראל הייתה רשאית ליישב יהודים על הקרקע ולפתח תשתיות כלכליות ללא הפרעה, ומבלי להתחשב בזכויות הבעלות הקודמות של הפלשתינאים שנמלטו מאדמתם בזמן המלחמה.
  • סיבה צבאית-שיפור במצב האסטרטגי בחזית הצפון ובחזית הדרום: הגליל בידי צה”ל, הצבא המצרי גורש מדרום הארץ למעט “כיס פאלוג’ה”.

בעיות בחזית המזרח הצבא העירקי חנה בשומרון .הצבא הירדני איים על הנגב הדרומי.

הסכמי שביתת הנשק קבעו את קו הגבול בין ישראל לשכנותיה ונתנו סוג של תוקף חוקי להרחבת גבולות תכנית החלוקה שהשיגה ישראל במלחמה.

צה”ל היה עייף מן המאמץ המלחמתי העצום.

מדינות ערב:

  • סיבות מדיניות/פנימיות-בעיות פנימיות בתוך המדינות הערביות ולחץ בינלאומי.
  • סיבה צבאית- מדינות ערב היו מותשות מהמלחמה ורצו לסיים את ההרפתקה הצבאית בארץ זרה. בנוסף לכך הן חששו שההפסד במלחמה או התפשטות נוספת של ישראל תביא לקריסת המשטרים בארצותיהן.  מדינות ערב רצו להבטיח את השליטה שלהן האזורים שכבשו, ירדן בגדה המערבית ומצרים ברצועת עזה.