1. סיבות חיצוניות: מערך כוחות הלוחמים
ליהודים לא היה סיכוי מול האימפריה הרומית האדירה שלה היו- משאבים עצומים ,כלי נשק רבים, אסטרטגיה צבאית מתוחכמת, ושיטות מצור אפקטיביות. הרומאים הביאו לארץ כוחות גדולים בפיקודו של המנהיג הצבאי אספסינוס שהיה ותיק קרבות. היהודים התקשו להחזיק מעמד זמן כה ארוך, בייחוד בשל העובדה כי לא הייתה להם כל עזרה מבחוץ.
2. סיבות פנימיות: המאבק בין הלוחמים היהודים
בין הלוחמים היהודים התגלו חילוקי דעות כבר בשלבים הראשונים בין התומכים במרד למתנגדים לו (מתונים וקיצוניים), אשר גרמו לאי הכנה מספקת למרד. לא הייתה הנהגה אחידה למרד המקובלת על כולם, והייתה עוינות רבה בין המעמדות השונים (כהונה, אצולה, וסוחרים מול השכבות הנמוכות) ובין הקנאים עצמם שהתפצלו לסיעות שונות שבמהלך המאבק השליטו טרור בירושלים. ממשלת המרד המתונה בזבזה זמן יקר בשעה שהרומאים התקרבו ולא ביצעה הכנות מספיקות ורציניות. הרומאים עצמם לא מיהרו ובירושלים היו הלוחמים היהודים עסוקים במלחמת אחים/אזרחים ושריפת מחסני המזון של יריביהם היהודים, במקום בהכנות למאבק מול הרומאים. למעשה בירושלים שררה אנרכיה וכאשר הגיעו הרומאים לא היה כוח רציני שיכול היה לבלום אותם.