כבר בראשיתו נתקל הכיבוש הרומי בהתנגדות היהודים ובניסיונות מרד של צאצאי החשמונאים. בעקבות שלטון הנציבים ומדיניותן כלפי היהודים החריפו הסיבות שהובילו למרד. המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ ב- 66 לסה"נ בירושלים ונמשך יותר
מארבע שנים עד סוף 70 לסה"נ כאשר נפלה ירושלים וחרב בית במקדש השני.
המרד הסתיים סופית בשנת 73 לסה"נ כאשר נפלה מצדה, שהייתה המצודה האחרונה בא החזיקו המוקדים.
המרד ביטא שאיפה לחירות מדינית-שאיפה להשבת הריבונות הלאומית היהודית.
המרד ותגובת הרומאים עליו נחשבים לאחת הטראומות הקשות בתולדות העם היהודי.

שלבים בהתפתחות המרד / תקציר:

המרד הגדול פרץ בעקבות ההחלטה לבטל את הקורבן לשלום הקיסר.
המורדים, ובראשם הסיקריים, פעלו נגד השכבות הגבוהות ביהודה. במקביל החלו עימותים אלימים בין היהודים לנוכרים.
הנציב הרומי בסוריה, קסטיוס גלוס, יצא ליהודה כדי לדכא את המרד, והטיל מצור על ירושלים.
קסטיוס גלוס הפסיק במפתיע את המצור, ובעת נסיגתו נחל הצבא הרומי מפלה קשה. עובדה זו חיזקה את רוח המורדים ושכנעה את המהססים להצטרף למרד.
אספת העם ביהודה בחרה הנהגה למרד, שמנתה בעיקר אנשים מתונים.
אספסינוס התמנה למפקד המלחמה נגד היהודים. עד מהרה נכבש הגליל והועבר לשליטת הרומאים.
כאשר התקדם אספסינוס לעבר ירושלים, התנהלו קרבות בדרכים המובילות לאזור החוף, בשומרון וביהודה.
הרומאים הצליחו לכתר את ירושלים.
בירושלים התנהלה מלחמת אחים בתוך מחנה המורדים, ובעקבותיה נפלה ממשלת המרד המתונה.
שמעון בר גיורא, ממתנגדי הממשלה המתונה, הצליח להשתלט על רוב שטחה של ירושלים. כתוצאה מכך החריפה מלחמת האחים, ויכולת הלחימה של היהודים נחלשה.
בשנת 69 לסה"נ עבר הפיקוד על המלחמה ביהודים לידי טיטוס, והוא הטיל מצור על ירושלים.
בשנת 70 לסה"נ, ב-י"ז בתמוז, הובקעה חומת ירושלים.
ב-ח' באב שרפו הרומאים את שערי הר הבית.
ב-ט' באב, לפי המסורת, חרב בית המקדש.
הרומאים המשיכו לדכא את המורדים שהתקבצו במבצרים בהרודיון, במכוור ובמצדה.
בשנת 73 לסה"נ נפלה מצדה, והמרד הגדול הסתיים.

הסיבות ליציאה למרד:
ניתן לחלק את הסיבות למרד לסיבות מדיניות/לאומיות, סיבות חברתיות/כלכליות וסיבות דתיות. אין מדובר באירוע חד פעמי שגרם לפרוץ המרד אלא הצטברות והשתלשלות של גורמים שונים.

סיבות פוליטיות/לאומיות:
התנגדות לעריצות והדיכוי של השלטון הרומאי והשאיפה לחירות מדינית- אם בתקופה הנציבות הראשונה היה שקט יחסי, בתקופת הנציבות השנייה הידרדרו היחסים בין השלטון הרומאי ליהודים. כלל הנציבים היהודים באותה תקופה היו תאבי בצע ולא התחשבו בייחודם הדתי והלאומי של היהודים.
יחסי איבה עם האוכלוסייה הנכרית בארץ ישראל ,בעלת בריתם של הרומאים-הרומאים העדיפו את האוכלוסייה הנוכרית על פני היהודים.
המתיחות בין היהודים לנוכרים הייתה ממספר סיבות- בעלות על קרקעות, העברת קו הגבול בין טריטוריה עירונית של הנכרים לזו של היהודים וכן שאלות של דת ואורח חיים, זכויות ומעמד.
המתח והעוינות באו לידי ביטוי במהלך תקופת הנציבות השנייה ובייחוד ערב המרד ,כאשר ההתנפלויות ההדדיות אירעו כמעט בכל מקום שבו יהודים ונוכרים חיו יחדיו.

אירוע קיסריה כדוגמא:
סכסוך משפטי מדיני שלווה באלימות, מהומות ושפיכות דמים. הוו יכוח היה האם קיסריה היא עיר יהודית הנשלטת בידי יהודים או פוליס יוונית הנשלטת בידי אזרחיה היוונים. הקיסר נירון פסק לטובת הנוכרים והענקת השלטון
בעיר ליוונים. החלו מאורעות אלימות בעיר ששיאם בטבח שביצעו היוונים באלפי מיהודי קיסריה. הטבח הצית אלימות בערים נוספות באזור.
התערערות המצב המדיני ברומא – במאה הראשונה לסה"נ החלה האימפריה הרומית לגלות סימני חולשה. בראשה עמדו קיסרים חלשים: קַליגוּלָה שנרצח בידי חייליו, קְלַאוּדְיוּס שטוענים כי הורעל על ידי אשתו אשר
ייעדה את תפקיד הקיסר לנירון בנה, ונירון שהיה אדם תימהוני. חולשת הקיסרות התבטאה גם במדיניות החוץ – כישלון במלחמה נגד הפרתים בשנת 62 לסה"נ, ומרידות בכמה מקומות באימפריה. תנאים מדיניים אלה יצרו עיתוי נוח למרד ביהודה, או לפחות יכלו לעורר אשליות כי הוא עשוי להצליח.

סיבות חברתיות /כלכליות:
הקיטוב החברתי הגובר ביישוב היהודי בשל המדיניות הרומאית:
בתקופת הנציבים האחרונים גדל נטל המסים וגברו מעשי העושק והניצול, כי הנציבים ניצלו את השירות בפרובינקיה יהודה לשיפור מעמדם הכלכלי. בהשפעת המיסוי הכבד גבר הקיטוב בין המעמדות והחריף המאבק הפנימי בחברה היהודית. המסים הכבידו בעיקר על השכבות הנמוכות, ואיכרים רבים התרוששו ואיבדו את הבעלות על אדמותיהם. הם עברו להתגורר בעיר וביקשו להיות פועלים שכירים. אבל גם בקרב הפועלים בעיר כמו הבנאים והסַתָתים – שררה אבטלה חמורה. עם סיום מפעלי הבנייה של הורדוס, ובעיקר בניית בית המקדש, נותרו בירושלים אלפי פועלים מובטלים. אנשים אלה נענו לקריאות למרד שלוּוּ בהבטחות לצדק סוציאלי.
ולמשל, משפחות הכוהנים הגדולים שלחו את עבדיהם אל השדות לקחת בכוח את המעשרות שהיו מיועדים לכוהנים הפשוטים. בעקבות מציאות זו הלכו ופחתו מעמדה ויוקרתה של האצולה בעיני העם, וכוחה להנהיג את העם ולרסן את שוחרי המרד – נחלש.

הקצנת / התגברות הקנאות הדתית – יהודים שכונו סיקריים (כינוי גבאי של יריביהם שמשמעותו –פגיון) קראו למרד בשלטון הרומי וכנגד נכבדים יהודים ששיתפו פעולה עם הרומאים והיו הקיצוניים ביותר בין הקנאים היהודים. הקנאות היא תנועה לאומית-דתית, שדגלה בחירות לאומית וראתה חובה לעצמה לאחוז בנשק ולהילחם למען החירות. הדגישו כי אלוהים יעזור לעמו רק באם יילחם על חירותו.

סיבות דתיות:
התפיסה המשיחית-האמונה בגאולה הקרובה ובקצה של "מלכות הרשע" (רומא).תקופות מצוקה יוצרות ציפייה משיחית. ישו היה פעיל באותה תקופה והכריז על מלכות האלוהים הקרבה. ישו פנה לעניים והמדוכאים והבטיח להם כי אם יאהבו את אויביהם ,ייטיבו עם שונאיהם ולא יפגעו במי שפגע בהם –יכו לגאולה. ישו עלה לירושלים וטען שהינו המשיח. על פי המסורת הנוצרית ישו הוסגר לרומאים ע"י תלמידו יהודה איש קריות והוצא להורג בצליבה.
לאחר מיכן הופיעו נביאים נוספים שנרצחו גם הם ע"י הרומאים.
התפשטותן של תקוות משיחיות מעידות על הכמיהה העזה לגאולה מהירה ונכונות למרוד למרות היתרון הברור של רומא.

פגיעה של הרומאים בסדרי הדת והחוקי התורה – מדובר בפעולות רבות של הנציבים והקיסרים הרומאים- לקיחת כספים מאוצר המקדש כדי למממן בניית אמת מים, הוראה להצבת פסל זהב של הקיסר קליגולה בבית המקדש, ופגיעה בכבודם של מתפללים בירושלים.
הסמכות שקיבלו הנציבים למַנות כוהנים גדולים ומכירת תפקיד הכוהן הגדול למרבה במחיר ,פגעה ברגשות הדתיים והלאומיים של היהודים, והגבירה את הצורך במאבק בשלטון הרומי.
הקנזוס – המִפקד שערכה רומא ביהודה עורר התנגדות בקרב היהודים, שראו בו סמל לאובדן החירות המדינית שלהם.
אירועים אלה הגבירו את החששות בקרב היהודים לגבי התנהלות תקינה של חיי הדת היהודית והמקדש תחת השלטון הרומי.
הייתה שאיפה לטיהור הארץ מעבודה זרה ומטומאת הנכר.