בתהליך הדרגתי התפוררה המדינה החשמונאית ונהפכה לממלכת חסות רומית ומאוחר יותר לפרובינציה רומית.
השלטון הרומאי בארץ ישראל נקט שני דפוסי מדיניות ופעולה כדי לשלוט על הארץ ותושביה. בשלב הראשון-שלטון עקיף/ שלטון חסות ובשלב שני שלטון ישיר של נציבים .
1. שלטון עקיף – בשלב ראשון העדיפו הרומאים להשתמש בנציגים מהעם הנכבש. סגנון שליטה זה נובע מרצונם של הרומאים לצמצם את הוצאותיהם וכן למנוע התנגדות מקומית וזאת באמצעות מלך הנתון לחסותם וממלא את הוראותיהם. המלך הורדוס היה דוגמה למושג “מלך חסות” –שליט מקומי ב”חסד” הרומאים ,שקיבל אוטונומיה מסוימת במדיניות הפנים והיה כפוף לרומא במדיניות החוץ. סמכויותיו מוגבלות ושלטונו היה מותנה במילוי הוראותיה של רומא. זו הייתה שיטה של שלטון אשר הייתה מקובלת על הרומאים במזרח.
2. שלטון ישיר – שלטון ישיר באמצעות נציבים אשר מונו ע”י רומא .
שלטון החסות של הורדוס-שלטון עקיף (4-37 לפסה”נ)
תחת השלטון הרומאי התחזק מעמדו של אנטיפטרוס ( בן למשפחת אצולה מאזור אדום שגוירה בימי החשמונאים).
יוליוס קיסר הרומאי העניק לו אזרחות רומית ומינה את בניו למושלים.
בנו הורדוס- מונה למושל הגליל.
צאצאי בית חשמונאי ניסו לחזור ולחדש את שלטונם ויצאו נגד משפחת אנטיפטרוס.
בהנהגתו של מתתיהו אנטיגונוס (משושלת החשמונאים) הצליחו בית חשמונאי להשתלט על ארץ ישראל למשך 3 שנים בלבד והורדוס נאלץ להימלט ולהגיע לרומא.
בתגובה להתנגדות החשמונאית מינה הסנט הרומאי את הורדוס למלך יהודה בשנת 37 לפסה”נ.
המאפיינים של שלטון הורדוס:
מעמדו של הורדוס:
מעמדו של הורדוס הוגדר על פי המשפט הרומאי- “מלך בעל ברית וידיד העם הרומי”.
בניגוד למלכים החשמונאים הורדוס היה רק מלך ולא שירת ככוהן גדול.
הוא היה רשאי להחזיק צבא משלו וניתנה לו אוטונומיה בנושאי משפט וכלכלה.
הוא לא היה רשאי לנהל מדיניות חוץ עצמאית והיה חייב להוכיח נאמנות לשלטון הרומי.
היה חייב לשלם מיסים לרומאים, לשמור על הסדר והביטחון באזור שלטונו ולסייע צבאית לרומאים באם יידרש לכך.
הסיבות להמלכתו:
1. הרומאים העדיפו אדם מקומי המכיר את מנהגי היהודים ולא יפגע בהם ובדתם בגלל חוסר ידע. יש לזכור כי היהודים היו שונים מבחינה תרבותית – דתית מכל סביבתם.
הרומאים רצו שהיהודים שהיוו כ- 12 אחוז מכל האימפריה, לא רק ביהודה, יהיו מרוצים מהשלטון האימפריאלי.
2. המלך המקומי יהיה היעד להתקפות ולא השלטון הרומאי, למעשה הורדוס היה בבחינת מתווך לטענות היהודים ולדרישות האימפריה. רצו למנוע חיכוך עם האוכלוסייה היהודית.
3. הורדוס עצמו נאמן לרומאים והוכיח זאת. בגלל נאמנותו הורדוס זוכה לתוארי כבוד מהקיסר הרומאי, “מלך בן ברית לרומאים”, “מלך בחסד הרומאים”. הרומאים ראו בו נציג התרבות ההלניסטית שעליה ביקשה רומא לבסס את שלטונה במזרח.
4. הורדוס מונה למלך בחסות רומא לצורך ייצוב השלטון בארץ ישראל-רומא עדיין לא בשיא גדולתה, רוצה לקצץ בהוצאות ולהימנע מגע ישיר והתנקשויות עם המקומיים.
פעולותיו של הורדוס לפיתוח ממלכתו/הורדוס הבנאי:
מפעלי בנייה מרכזיים:
שיפוץ בית המקדש והרחבת הר הבית:
אחד ממפעלי הבנייה הגדולים של הורדוס. הפך את המתחם המקודש לגדול ביותר בעולם העתיק. עבודת הבנייה נערכה תוך הקפדה על חוקי דת ישראל וככל הנראה בהסכמת הציבור היהודי ומנהיגיו.
בנו אותו 10,000 פועלים ואלף כוהנים במשך שנה וחצי שעבדו ללא הפוגה. במשך שנים רבות נוספות נמשכה מלאכת שכלול ופיאור הבית.
יוסף בן מתתיהו מספר שבית המקדש שבנה הורדוס היה מבנה מפואר ביותר וחכמים כתבו- “מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה בימיו”.
קיסריה:
העיר המפורסמת ביותר שבנה הורדוס הייתה-קיסריה.
הורדוס הפך אותה מעיר נמל קטנה שנקראה מגדל שרשון (סטאראטון) והפך אותה לעיר גדולה ויפה ונמל בינלאומי. לקיסריה הובאו מים באמות מים מנחל תנינים.
בקיסריה התגוררו גם יהודים רבים ,דבר שלא הפריע להורדוס לבנות בעיר-תיאטרון גדול ויפה, היפודרום (מגרש למרוצי סוסים ומרכבות),ומקדש לכבוד אוגוסטוס ורומא, שבו הוצב פסל שיש מפואר של הקיסר הרומאי.
הרודיון:
מבצר שבנה הורדוס בשולי מדבר יהודה בשנים 20-23 לפסה”נ. זהו האתר היחיד שהורדוס בנה הנושא את שמו. הרודיון שימש ארמון קיץ, מבצר, מרכז המחוז, ואחוזת קבר. בזמן המרד הגדול התכנסו בהרודיון המורדים והקימו שם בית כנסת ומקוואות.
מפעלי הבנייה שיזם הורדוס סיפקו עבודה לאלפי פועלים והביאו פריחה כלכלית והגדלת היקף המסחר בממלכה . פעולות נוספות שיזם :
בניית אמות מים, מבצרים ומצודות להגברת הביטחון ,הקמת מקומות יישוב לחיילים, שיפור דרכים וביצורן, הקמת נמלים פיתוח שטחים חקלאיים (בדגש על אזור יריחו והבשן( והקמת ועוד.
מצד שני מימון הבנייה הגדיל את נטל המיסים ,דבר שפגע בעיקר באיכרים.
הורדוס חיזק את היסודות ההלניסטים בממלכתו:
בערים ההלניסטיות בארץ ישראל – בנה מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית: מקדשים, תיאטראות, גימנסיונים, מרחצאות ושווקים.
בנה מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית גם בירושלים: תיאטרון, אמפיתיאטרון והיפודרום.
אחת לארבע שנים ערך בירושלים משחקים ותחרויות ספורט.
בנה את הערים סבסטי וקיסריה על שמו של קיסר רומא.
קיים את פולחן הקיסר באזורים הלא-יהודיים של ממלכתו.
פיתח גם ערים הלניסטיות מחוץ לממלכתו, כמו צור וביירות.
כמלך יהודי התחשב הורדוס ביהודים:
הקפיד שלא יוצבו בחוצות הערים היהודיות פסלים של אנשים או בעלי חיים.
נהג בממלכתו לפי לוח השנה היהודי, ולפיו חגגו את החגים.
הקפיד על ביצוע עבודת הקורבנות בבית המקדש.
נזהר לא לעבור על חוקי האבות בתחומה של ארץ ישראל.
הסכים שאחותו שלומית תינשא לאחד מנכבדי הנַבָּטים רק בתנאי שהחתן יתגייר.
שיפץ את בית המקדש והרחיב את הר הבית, עד שנהפך למתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק.
מה רצה הורדוס להשיג באמצעות פעולות אלו:
1. להגן על מעמדו ועל ממלכתו בפני אויבים מבית ובחוץ.
2. לזכות באהדת רומא ולבסס את הקשרים עמה-ע”י בניית ערים הלניסטיות ובניית ערים המקדשים לכבוד הקיסר.
3. רצה להנציח את שמו ואת פועלו למען הדורות הבאים.
4. רצה לרכוש את אמונם של מגזרים שונים: הנוכרים- ע”י בניית ערים הלניסטיות היהודים-על ידי חידוש בית המקדש ופיתוח ירושלים והאיכרים –על ידי פעולותיו בתחום החקלאות.