הגורמים לעליית הנאצים לשלטון

בין השנים 1932-1918 לרפובליקת ווימאר היו בעיות רבות. בעיות אלה היו הגורמים המרכזיים שסייעו לנאצים לעלות לשלטון.

1. גורם פוליטי-

סכסוכים פנימיים בין המפלגות הגרמניות -שלא מצאו דרך להתאחד ולתמוך ברפובליקה. מפלגות השמאל לא היו מלוכדות ,ומפלגות המרכז הפגינו הססנות ולא בלמו את היטלר. הקומוניסטים-לא שתפו פעולה עם הדמוקרטים ולא יחסו חשיבות למפלגה הנאצית. המפלגות הסוציאליסטיות והדמוקרטיות נפגעו קשות עקב המצב הכלכלי, ולא הייתה מפלגה ליברלית חזקה שתעמוד מול היטלר.
חולשתה של רפובליקת ויימאר באי יכולתה או באי רצונה להתלכד מול הכוחות הקיצוניים ולסלקם. ערכי הדמוקרטיה לא היו מושרשים בעם הגרמני ולכן היה לו קל לוותר עליה.
משבר מנהיגות/חולשתה של רפובליקת ויימאר- מאז 1918 עלו ונפלו ראשי ממשלות, שהיו חלשים וחסרי מנהיגות, בראשם הנשיא- הינדנבורג שמינה לבסוף את היטלר לקנצלר.
במהלך התקופה אירעו ניסיונות הפיכה של השמאל והימין -מרד ברית ספרטקוס/קומוניסטים ב- 1919, פוטש קאפ/ימין לאומני ב- 1920 ,שרצה להקים מחדש את הקיסרות ולהפיל את המשטר הדמוקרטי, ניסיון הפיכה של היטלר שנכשל (הפוטש ב- 1919),ורציחות פוליטיות של בכירים ברפובליקה (מאות מעשי רצח שבראשם רצח שר החוץ שחתם הסכם ידידות עם ברית המועצות).
רבים מאזרחים ראו ברפובליקה משטר מנוון בו התרופפו עקרונות מוסריים ,ערכיים ופוליטיים.

2. גורם כלכלי-

הכלכלה הגרמנית התמוטטה בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה ,שגשגה לתקופה קצרה בין השנים 1929-1923 ולאחר מיכן התמוטטה שוב בגלל המשבר הכלכלי בארה”ב (באוקטובר-1929, שהשפיעה גם על יבשת אירופה) . משבר זה פגע קשות בכלכלת גרמניה שהייתה תלויה בכספי התמיכה האמריקאים. התוצאה הייתה-מובטלים רבים, אינפלציה, סגירת בנקים, התמוטטות מפעלים ועוד.
בעיקר נפגע המעמד הבינוני הגרמני עליו נשענה רפובליקת ויימאר. התפרצות המשבר יצרה קרקע פורייה להסתה מחודשת של הכוחות הפוליטיים הקיצוניים מימין ומשמאל נגד ממשלת ויימאר הדמוקרטית.
המרוויחים הגדולים מן המשבר הכלכלי היו הנאצים שהודות למשבר הצליחו להגביר את כוחם ולהגיע לשלטון.
ההמונים חיפשו מנהיג שיציל אותם מן המשבר בכלכלי. היטלר הבטיח שיעשה זאת.

3. גורם חברתי-

העם הגרמני היה במשבר ומיואש בעקבות- המלחמה ,התבוסה, והמשברים הכלכליים והפוליטיים ורובו לא נתן אמון במשטר הדמוקרטי.
תעמולת המפלגה הנאצית התקבלה על ידי קבוצות רבות ומנוגדות בגרמניה: מובטלים ותעשיינים מבוססים, קבוצות לאומניות ואנשי אינטליגנציה, צעירים ומבוגרים.
המעמד הבינוני ,אצולה קרקעית, אנשי כנסיה, ותומכי המלוכה לא השלימו עם חרפת ורסאי ועם הקמת רפובליקת ויימאר.
בצד המשברים הכלכליים והפוליטיים בשנות קיומה של רפובליקת ויימאר הייתה גם יצירה תרבותית שהייתה ספוגה באווירה של ייאוש ואכזבה ממצבה של גרמניה ורבים מהיצירות עודדו את חיי הרגע, הסמים, האלכוהול, ואת ההוללות המינית כמפלט מו המציאות הקשה (דוגמא-מופעי הקברט).
יש הטוענים כי מציאות חיים זאת הביאה אזרחים רבים ,לרוב מהימין הפוליטי, את הרצון לחזור לתרבות וערכי המסורת הישנים של קדושת המשפחה, הצניעות ושמירת טוהר הגזע.
מצב זה הביא את האזרחים לשאיפה לשינוי קיצוני ומהיר שיבריא את גרמניה מכל צרותיה.
מציאות זו סללה את הדרך לאמונה שהיטלר הוא המנהיג שיושיע את גרמניה.

4. תגובה להשפלת העם הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה:

בעקבות תבוסתם במלחמת העולם הראשונה, וחוזה ורסאי ( נכפה על הגרמנים לאחר מלחמת העולם הראשונה ודרש מהם ויתורים טריטוריאליים ,הגבלות צבאיות, הגבלות מדיניות תשלום פיצויים ועוד).
חוזה ורסאי עורר התנגדות רבה בגרמניה ופגע בגאווה הלאומית של הגרמנים. העובדה שממשלת הרפובליקה היא זו שחתמה על חוזה ורסאי –הביאה לכך שבעיני הגרמנים היא נעשתה מזוהה עם המחדל הלאומי.
הציבור הגרמני ובייחוד החיילים בחזית, לא הכירו את המצב הכולל של גרמניה, ולכן לא הבינו את הכניעה ואת הפסקת הלחימה. נראה היה להם כי מצבה של גרמניה דווקא טוב והיא עמדה לנצח במלחמה.
חלק גדול מהגרמנים הטילו את האשמה בתבוסה על הרפובליקה ,הקומוניסטים והיהודים. טענו כי “תקעו סכין בגב האומה”. קראו להם “פושעי נובמבר” (חתימת הסכם שביתת הנשק ב-11 לנובמבר 1918).
רבים מהגרמנים ראו בחיים הדמוקרטים-חולשה, חרפה ומכשול לשאיפתו של העם הגרמני לנקום את ההשפלה שספג. היטלר, כמובן, הבטיח לעמו כי יחזיר את הכבוד והשטחים שנכבשו במלחמה לגרמנים.