הגורמים להגירה היהודית מארצות האסלאם בין השנים 1948-1969

למעלה מ – 80% מיהודי ארצות האסלאם היגרו מארצות אלה בין השנים 1948-1969. רובם, למדינת ישראל ומיעוטם למדינות אחרות, בעיקר באירופה.

ניתן למנות מספר גורמים מרכזיים שהשפיעו על תהליך זה :

פירוט הגורמים שהשפיעו על הגירת היהודים את ארצות האסלאם :

  • השפעות תהליך הדקולוניזציה – לעובדה שיהודי ארצות האסלאם קשרו את גורלם עם השלטון הקולוניאלי היו השפעות על חיי היהודים במספר היבטים :
  • שינוי תרבותי – אחד מביטויי הדקולוניזציה היה התרחקות מהתרבות המערבית שהביאו עמן המדינות הקולוניאליות. היהודים, אשר אימצו בדרך כלל תרבות זו, מצאו עצמם בסביבה תרבותית ערבית אשר השתלטה בהדרגה על הווית החיים בה.
  • התגברות השנאה ליהודים –  מאחר והיהודים זוהו כתומכי המשטר הקולוניאלי , השנאה כלפיהם החריפה. בשלבים מסוימים של המאבק הלאומי התמתנו המגמות האנטי יהודיות , מתוך הנחה של התנועות הלאומיות כי פגיעה ביהודים תפגע בתדמיתן. אך לאחר השגת העצמאות הותר הרסן ותהליך הרחקת היהודים מהחברה והפגיעה בהם הגיע לשפל חסר תקדים.
  •  התגברות הלאומיות  – לאחר מלחמת העולם השניה התגברו בעולם הערבי המגמות הלאומיות. מגמות אלה הדגישו את המשותף לכל בני הלאום ודחו  את היהודים כיסוד זר שאינו חלק מהלאום המתגבש. מאידך יש להוסיף את הזיקה הדתית וההיסטורית העמוקה לא”י שאפיינה את יהודי ארצות האיסלאם ואת ההתלהבות שאחזה בהם עם קום המדינה.
  • השפעת הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות :  הקמת המדינה ומלחמת העצמאות הביאו לשיא את השפעת הסכסוך הערבי-ישראלי על היהודים בארצות האסלאם. ניתן לחלק את ההשפעה של אירועים אלה על יהודי ארצות האסלאם למספר היבטים :
  • המעגל הראשון – במדינות שהשתתפו באופן ישיר במלחמה נגד ישראל (מצרים, לבנון, סוריה, עיראק) הייתה למלחמה השפעה ישירה וקשה על היהודים. בולטת במיוחד בכך מצרים אשר בה התערער בסיס הקיום היהודי לחלוטין. כ- 600 יהודים נאסרו, רכושם הופקע והיו פגיעות פיזיות רבות שגבו מחיר של הרוגים ופצועים.
  • המעגל השני – במדינות שלא לחמו ישירות נגד ישראל ( איראן, תורכיה, תימן, מדינות צפון אפריקה) גם ניתן לראות השפעה על היחס ליהודים אם כי בעוצמה פחותה. יוצאת דופן בכך הייתה לוב בה התחולל ביוני 1948 גל של אלימות קשה נגד היהודים.
  • הפאן ערביות ופעילותה של הליגה הערבית – מגמת הפאן -ערביות שהתחזקה בתקופה זו הדגישה את אחדות העולם הערבי כנגד היישות הציונית שנתפסה כזרוע של האימפריאליזם המערבי. מגמה זו הכניסה גם את מדינות המעגל השני לעימות עם מדינת ישראל וכפועל יוצא, גם את היהודים במדינות אלה. הליגה הערבית הייתה גורם בולט במגמה זו ועשתה שימוש בשנאה לישראל כגורם מאחד של העולם הערבי.
  • ציונות וזיקה דתית והיסטורית לא”י: הפעילות הציונית התקיימה, כאמור, במדינות אלה כבר מראשית המאה ה -20 , והתגברה עם בואם של שליחים מא”י במהלך מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה ובעקבות השואה התרחבה פעילות התנועה, כולל במדינות האסלאם, והודגשה ההגשמה משמע העלייה לא”י והמאבק להקמת המדינה, – אשר נתנו אותותיהן בשטח. לאלה יש להוסיף גם את הזיקה הדתית וההיסטורית העמוקה לא”י שאפיינה את יהודי ארצות המזרח ואת ההתלהבות שאחזה בהם עם קום המדינה.
  • מדיניות ‘חיסול גלויות’: ממשלת ישראל נקטה במדיניות של ‘חיסול גלויות’ משמע – העלאת קהילות שלמות לישראל. הגורמים לכך היו התפישה לפיה מדינת ישראל היא מרכז העולם היהודי ועל כן היא האחראית לגורל היהודים בעולם כולו, לצג ההכרה כי מצבם הביטחוני של יהודי ארצות האסלאם הולך ומתערער ומסכן את קיומם.