מדיניות פומפיוס ביהודה :

כיבוש יהודה על ידי רומא בשנת 63 לפני הספירה סיים את עידן עצמאות המדינה היהודית – היא מדינת החשמונאים. כיבוש א"י על ידי רומא היה חלק מהמדיניות הרומאית באזור הים התיכון. רומא חיזקה את השפעתה ביהודה ופוררה את עצמאותה והפכה אותה למדינת חסות ומאוחר יותר לפרובינציה.

הסדרי פומפיוס:
1. הורקנוס מונה לתפקיד הכהן הגדול וראש האומה – לא עוד מלך / אתנרך (נשיא) – כלומר ביטול עצמאותה של יהודה (המנהיגות על אנשים ולא על שטח).
2. הורקנוס הוסמך לשפוט את העם על פי חוקי האבות – כלומר חופש דת.
3. הורקנוס אחראי על גבית מיסים – יהודה חייבת במיסים לרומא ככל שטח אחר של האימפריה.
4. הוטלו מיסים כבדים על ירושלים.
5. כל הכיבושים של השליטים החשמונאים נלקחו מיוחנן הורקנוס והועברו לפרובינקיה סוריה.

משמעות הסדרי פומפיוס:
1. ביטול המדינה החשמונאית.
2. צמצום שטחי השליטה של יהודה.
3. ניתוק יהודה מן הים – פגיעה בכלכלה ובמסחר.
4. שיקום הערים ההלניסטיות וסיפוחן הישיר לרומא – סקיטופוליס, עזה, מרישה ויפו.
5. ניתוק הרצף הטריטוריאלי של יהודה בין הגליל לשאר חלקי המדינה.
6. עלית כוחו של אנטיפטאר שעמד מאחורי יוחנן הורקנוס לכל אורך הדרך.

אך הסדרי פומפיוס לא הצליחו להביא לשקט ברחבי הארץ. ההתנגדות לרומא ולשלטון מטעם הייתה רבה. הגאווה החשמונאית הביא לתסיסה ומרידות. בן המורדים היה יהודה אריסטובלוס עצמו אשר ברח מהשבי הרומי.
עד שנת 55 לפני הספירה התחוללו בארץ כמה וכמה מרידות כנגד השלטון הרומי, בעיקר בהנהגתם של יהודה אריסטובלוס ובניו שברחו מהשבי הרומי.
בן המשפחה הראשון שחמק מהשבי היה אלכסנדר. בשובו לא"י עלה על ירושלים בראש קהל נאמנים גדול והחל לשקם את חומות העיר. הורקנוס ואנטיפטרוס לא יכלו לעצור בעדו. הנציב הסורי גבניוס יצא לעזרתם של הורקנוס ואנטיפטרוס. בקרב קשה בעיר אלכסנדריון נאלץ, למרות שלצדו עמד צבא גדול, להכנע.
שנה לאחר מכן בשנת 56 לפנה"ס נמלט אריסטובלוס עצמו ובנו השני אנטיגונוס. הם הצליחו לגיס צבא של כ- 8000 חיילים ולנהל קרב עם הרומאים אך מצור של יומיים הכניע אותם.
ניסיון המרידה האחרון של משפחת החשמונאים נעשה בשנת 55 לפנה"ס. אלכסנדר בן אריסטובלוס נמלט שוב מהשבי, הקים צבא של 30,000 חיילים הגדול מכל קודמיו, החל סובב בארץ הורג רומאים ומדרבן את העם למרד. בקרב מכריע שנערך בקרבת הר תבור הביס הנציב הרומי בסוריה את המורד.
תגובת הרומאים הייתה הכבדה נוספת בלחצם על השלטון והעם. ארץ ישראל היהודית חולקה לחמישה מחוזות, שכל אחד מהם היה יחידה מנהלית ומשפטית עצמאית. הפרדה זו נועדה להפחית את סכנת ההתנגדות המלוכדת.