קהילות היהודים בארצות האיסלם היו קטנות ביחס לקהילות אירופה: בסך הכל מנו הקהילות הללו בין שתי מלחמות העולם כ -800 אלף יהודים (פחות מ7%- מכלל יהודי העולם). הקיבוץ הגדול ביותר של היהודים בארצות האיסלאם היה במרוקו.
בתמורות בתחום הדמוגרפי בולטות מספר תופעות מרכזיות:
א. גידול ניכר במספר היהודים בין שתי מלחמות העולם. הגידול הדמוגרפי היה תוצאה של שיפור התנאים התברואתיים בארצות הנ”ל עם חדירת מדינות אירופה, ירידה בשיעור התמותה, שיפור ביחסה של האוכלוסייה הכללית ליהודים והגברת הביטחון האישי, וכמובן, השיפור במצבם הכלכלי של היהודים. באלג’יריה, למשל, הכפילה האוכלוסייה את גודלה, בין היתר, כתוצאה משיפור מעמדם החוקי והמשפטי של היהודים (ראה טבלת הגידול הדמוגרפי בין שתי מלחמות העולם).
ב. הגירה פנימית מסיבית מאזורי הכפרים אל מרכזי הערים הגדולות, ובעיקר אל ערי הבירה. תופעה זו היא חלק מתהליכי המודרניזציה, והינה תוצאה של האפשרויות הכלכליות ותפקידים רבים שנפתחו בפני היהודים עם הכיבוש הקולוניאלי. ומעבר מהרבעים המסורתיים לרבעים חדשים, יהודים רבים עברו להתגורר בסמוך לאירופאים, או למוסלמים אמידים. כלומר, יציאה מהרבעים היהודיים ומעבר לרבעים עשירים יותר.
ערב הקמת מדינת ישראל : בשנת 1948 חיו בארצות האסלאם כמיליון יהודים . כעשרים שנה לאחר מכן ב – 1969 עמד מספרם על פחות מ – 200,000. כיום עומד מספרם על אלפים בודדים. מדובר בחיסול קהילות יהודי ארצות האסלאם תוך פחות מ– 20 שנה. פרק זה יעמוד על הגורמים השונים שהשפיעו על תהליך זה
למרות השוני בין הקהילות היהודיות בכל מדינה ומדינה , ניתן להבחין במאפיינים דומים שהבנתם חשובה להבנת השינוי שהתחולל בקהילות אלה :
- מעמד- היחס ליהודים מצד האוכלוסייה המקומית בארצות האסלאם קשור קשר הדוק למעמדם של היהודים בדת המוסלמית. עפ”י האסלאם, היהודים (וגם הנוצרים) הם “עמי הספר”. הם נחותים אבל אין לפגוע בהם אלא רק להשפילם. עד שנות ה- 30 של המאה ה- 20 סבלו היהודים בארצות האסלאם מיחס מפלה , ולעיתים משפיל מצד האוכלוסייה המקומית. עם זאת בד”כ לא חוו היהודים אנטישמיות הדומה לזו באירופה.
- היהודים קשרו את גורלם עם השלטון הקולוניאלי אשר הציע להם שוויון משפטי ואפשרויות קידום ותעסוקה. הם השתלבו בו, הושפעו מהתרבות האירופאית שהביא עמו ובדרך כלל שיפרו את מעמדם המשפטי ומצבם הכלכלי כתוצאה מהשלטון הזר
- ככל שהיהודים התקרבו לשלטון הקולוניאלי, כך התרחקו מהאוכלוסייה המקומית , עובדה שהביאה להגברת העוינות כלפיהם , לקנאה ולכעס מצד האוכלוסייה המקומית. בשנות ה – 30 חלה החמרה ביחס האוכלוסייה המקומית אל היהודים והחלו פגיעות פיזיות. הדרדרות נוספת חלה לאחר סיום המלחמה.
- החל מראשית המאה ה- 20 התקיימה פעילות ציונית ענפה בחלק מארצות האסלאם. בתקופת מלחמת העולם השנייה חל גידול משמעותי בהיקף פעילות זו, בעיקר בשל הגעת שליחים מא”י לארצות האסלאם.