בניית בית המקדש והגורמים שעיכבו את תהליך הבנייה
כשהגיעו העולים לירושלים לאחר הצהרת כורש (538 לפסה"נ) הם בנו מזבח להקרבת קורבנות במקום בו עמד בית המקדש וחידשו את עבודת הקורבנות. לאחר מיכן החלו לבנות את בית המקדש השני. רק כ- 20 שנה,
לערך, אחרי הצהרת כורש הושלמה בניית בית המקדש ב- 515 לפסה"נ.
הקשיים והגורמים שעיכבו את בניית בית המקדש:
1. עימות עם תושבי הארץ-"צרי יהודה ובנימין"
ספר עזרא מפנה אצבע מאשימה כלפי "צרי יהודה ובנימין". בתחילה לאט מנעו את הבנייה אלא רצו להשתתף בה בנימוק שגם הם עובדים את אלוהי ישראל. אולם לאחר שנדחו ,החלו צרי יהודה ובנימין להתנכל לבוני המקדש באמצעות איומים ומכתבים שונים לשלטון הפרסי.
לגבי זהותם של "צרי יהודה ובנימין יש מספר הסברים- יהודים שלא גלו לבבל, צאצאי העמים שממלכת אשור הגלתה לארץ ישראל, עמים זרים בדגש על הכותים שמלך אשור הביא לשומרון- יש המזהים אותם עם השומרונים.
שבי ציון לא ראו בעמים אלו יהודים טהרים ,כמו שראו עצמם "זרע הקודש" ולכן לא רצו לשתף אותם בבניית המקדש.
2. תקופת זעזועים בממלכה הפרסית וקשיים כלכליים
באותו זמן הייתה מלחמה בים פרס למצרים. הצבא הפרסי עבר בשטח א"י ולא אפשר את שיקום הארץ. עובדה זו גרמה להרעת מצבם הכלכלי של העולים . כמו כן שבי ציון הגיעו לארץ ישראל ויהודה ומצאו בה אדמה חרבה, בצורת, ומצב כלכלי קשה.
3. קשיים עם פחה עבר הירדן:
כשהחלו היהודים לחדש את בניית בית המקדש התערב פחה עבר הירדן וחקר האם ליהודים יש רישיון בנייה. שבי ציון נאלצו לחפש את הנוסח המקורי של הצהרת כורש בבית האוצר של המלך בבבל. המסמך המקורי לא נמצא ,אך נמצאו עדויות לתזכיר של כורש לפקידי המנהל בממלכתו. התזכיר כלל את ההקצבה של אוצר המלוכה לבניית המקדש.
בסופו של דבר דריווש (מלך פרס) דבק במדיניותו של כורש ופרסם פקודה שבה הורה לסיים את בניית המקדש. דריווש מימן את חידוש הבנייה וציין כי זו "זכותם הבלעדית של היהודים לבנות את המקדש".
4. ירידה במוטיבציה הדתית וההתלהבות לבניית המקדש – "ימי קטנות" ומאבקים בהנהגה
הקשיים הרבים הביאו למפח נפש וייאוש אצל העולים לאחר התרוממו הנפש שבאה לאחר הצהרת כורש העלייה ובניית המזבח. העולים שקעו "בימי קטנות" (חיי שגרה של היום יום) . כמו כן היו סכסוכים פנימיים בין ההנהגה המדינית (ששבצר וזרובבל) לבין ההנהגה הדתית (יהושע הכוהן הגדול) דבר שיצר מתח ומורל נמוך בכל הנוגע לעבודות הבנייה.