ירושלים הפכה לעיר מקדש – עיר שבמרכז חייה נמצא מקדש. בעלת זכויות מיוחדות של פטור ממסים לכוהנים ולמקדש, אך היו חסרי קרקעות ונכסים כפי שהיה בערי מקדש אחרות.
בית המקדש הראשון היה "מקדש מלך" –מומן ותוחזק ע"י שלמה המלך, ואילו בית המקדש השני היה מפעל ציבורי ,שהקמתו והפעלתו מומנו מתרומות העם ומתקציב המלכות הפרסית.

מרכז דתי:
עיקר עבודת האל בבית המקדש התנהלה באמצעות הקרבת קורבנות. היה שטח בבית המקדש המיועד לכלל העם ,לשם הביאו את הקורבנות, הכוהנים בלבד עסקו בהקרבת הקורבנות בשטח
שנקרא "עזרת הכוהנים" ו"לקודש הקודשים" חלק פנימי בבית המקדש היה רשאי להיכנס רק הכוהן הגדול ורק ביום הכיפורים.
בית המקדש שימש גם כמרכז ללימוד תורה . וישבו בו סופרים שעסקו בהוראת תורה לציבור, וחיבור מזמורים ותפילות.

מרכז חברתי ופוליטי:
תרומות העם נועדו לאחזקת המקדש ,אך גם ליכדו את היהודים והעניקו להם תחושת שותפות וחיזקו את הקשר לבית המקדש ולירושלים.
בנוסף לכך המוני יהודים ,מן הארץ ומהתפוצות , קיימו את מצוות העלייה לרגל (בשלושת הרגלים-פסח, שבועות, וסוכות) וכך חיזקו את האחדות הלאומית והדתית של העם.
בית המקדש היה מקום מושבם של מוסדות ההנהגה- הכוהן הגדול והסנהדרין (מוסד מחוקק ושופט, שכלל גם לימודי תורה והלכה).
בראש בית המקדש עמד הכוהן הגדול שהיה נציג העם בפני השלטונות והיה אחראי על גביית המיסים, לביטחונה של ירושלים ולאספקת המים לעיר. תפקיד הכוהן הגדול עבר בירושה מאב לבן.

מרכז כלכלי:
לעבודה בבית המקדש היה גם היבט כלכלי .לקיום הפולחן הדתי נדרשה אספקה שוטפת של בעלי חיים לקורבנות, בשמים לקטורת ועצים למזבח. בית המקדש סיפק גם מקור תעסוקה לאנשים רבים- כוהנים ,לווים, ועובדים שתחזקו את המבנה.
בית המקדש היה מקום מקודש ומוגן ,ושמרו בו את כספי היתומים ,האלמנות וכספי המעמדות העליונים-הכהונה והאצולה.

בגרות בהיסטוריה