אוטואמנציפציה — פינסקר (1882)

""אם השאיפות הלאומיות של מקצת העמים, שקמו לעיננו, הייתה להן הצדקה פנימית כלום מוטל עדיין בספק, שגם ליהודים מגיעה זכות זו? הן יותר מהעמים הללו מעורבים אנו בחיי התרבות הבינלאומיים...הן יותר מהם יכולים אנו להצביע על עבר עשיר, על היסטוריה ארוכה, על מוצא משותף ובלתי מעורב...השאיפה של היהודים לאחדות לאומית-מדינית ולעצמאות לא רק שיש לה הצדקה פנימית אלא בדין שתמצא גם תמיכה אצל העמים אשר בצדק או לא בצדק נוכחותנו בקרבם אינה נוחה להם... בחייהם של עמים, כמו בחייו של הפרט, ישנם רגעים כבדי משקל, אשר ניצולם או החמצתם קובעים את העתיד...רגע כזה עובר עלינו כעת. התודעה של העם נעורה. האידאות הגדולות של המאה ה-18 וה-19 הטביעו את חותמן גם על עמנו." (י.ל. פינסקר, אוטואמנציפציה, 1882 – בתוך א. הרצברג, הרעיון הציוני, עמ' 144-146)"