הרצל בקונגרס האוגנדה (1903) — ועד השישי

"לפניך קטע מתוך נאום שנשא בנימין זאב הרצל ב"קונגרס אוגנדה" הקונגרס הציוני העולמי השישי 1903 (...) חבל הארץ החדש אין לו אותו ערך היסטורי, דתי-פיוטי וציוני (...) ההצעה פירושה הקמת ישוב יהודי אוטונומי במזרח אפריקה, עם הנהלה יהודית, ממשלה מקומית יהודית ופקיד עליון יהודי שיעמוד בראשם, הכל כמובן בפיקוחה הריבוני העליון של בריטניה. והואיל והצעה זו הוצעה, לא הרגשתי, נוכח מצב הדברים ביהדות וההכרח למצוא מייד איזה אמצעי שהוא להקלת המצב במידת האפשר – הצדקה לעצמי לעשות משהו אחר, אלא לקבל רשות להביא את ההצעה בפני הקונגרס. (...) אם כי לא ייתכן, כמובן, שתהיה לעם ישראל שום מטרה סופית אחרת מלבד ארץ-ישראל, ואם כי, יהיה גורלה של ההצעה מה שיהיה, השקפותינו על ארץ אבותינו אינן ניתנות לשינוי ולא תשתנינה לעולם – בכל זאת יכיר הקונגרס לאיזו התקדמות בלתי רגילה זכתה תנועתנו על ידי המשא ומתן עם הממשלה הבריטית. (...) ציון אמנם אין זאת, ולא תוכל להיות כזאת לעולם. אין זו אלא עזרה על ידי התיישבות. (...) אין זו ולא תהיה אלא פעולה לשעת חירום, שתכליתה לעזור נוכח אוזלת היד ואובדן העצות (...) ולמנוע את אובדנם של חלקי אומה מחמת עקת (מצוקת) הפיזור. (ש' קולת, הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל. מעלות, תשמ"ה, עמ' 47)"