שפה ותחייה לאומית — הרצל ומודעת 1913

בינוני מקור טקסט ציונות 1 סעיפים
מקור
"מקור 1 – בנימין זאב הרצל, קטע מן הספר "מדינת היהודים" שיצא לאור באוסטרייה בשנת 1896. "אולי יחשוב מישהו, שיהיה בכך משום קושי, שאין לנו עוד שפה משותפת, הרי איננו יכולים לדבר זה עם זה עברית. מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת, כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת? זה לא קיים. בכל זאת העניין הוא פשוט מאוד. כל אדם ידבר בשפתו, ושוויץ היא הוכחה לאפשרות של ריבוי שפות. גם שם, בארץ החדשה, נוסיף להיות מה שאנו כעת, כשם שלעולם לא נחדל לאהוב מתוך צער וגעגועים את ארצות מולדתנו שמהן גורשנו. השפה השימושית ביותר בתקשורת הכללית תהיה מאליה, ללא כפייה, לשפה הראשית." (מעובד על פי ב"ז הרצל, מדינת היהודים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1978, עמ' 62) מקור 2 – מודעה שפרסמה ביישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1913 גילוי דעת הקרוטוריום (הנהלה) של הטכניקום בברלין החליט שכל המדעים הכלליים בבית הספר הריאלי ובטכניקום (הטכניון) בחיפה לא יילמדו בעברית כי אם בלשון זרה. החלטה זו היא התנקשות בנפש האומה העברית ואנו חושבים אותה לאסון לאומי. אין אנחנו מתנגדים ללמוד לשון זרה איזו שהיא על בוריה (ביסודיות) בבתי הספר העבריים בארץ-ישראל, אבל אין הלשון הזרה רשאית לתפוס מקום שפת ההוראה כשם שאין לה זכות זו בבתי הספר של כל עם ועם. דור שלם עבד בעד (למען) תחיית שפתנו (עברית), בתור שפת בית הספר ושפת החיים, ואנחנו לא ניתן להעבירנו על לשוננו (שיאלצו אותנו לוותר על שפתנו), כשם שלא ניתן שיעבירונו על דתנו. הלשון היא נשמת העם! תחיית שפתנו היא יסוד הכרחי בתחיית עמנו. הלשון העברית שהיא הקשר הטבעי בין כל בני עמנו מחויבת (חייבת) להיות שפת הלימודים בכל בתי הספר שלנו, בין של החרדים ובין של אינם חרדים. מרכז המורים – ד"ר י' לוריא; ועד הלשון – א' בין יהודה; הוועד לחיזוק החינוך העברי בארץ-ישראל. (מתוך אוסף כרוזים וכרזות, אתר הספרייה הלאומית)"
סעיפים

רוצה לתרגל את השאלה הזו עם HistoryAI?

הדרכה שלב אחר שלב: זיהוי פועל הוראה, פירוק השאלה, ניתוח מקור, מיפוי מושגים, כתיבה מודרכת — וציון מפורט על 4 קריטריונים

התחל לתרגל →

פותח על ידי עמית מירז — מורה להיסטוריה עם 14 שנות ניסיון