כישלון המהפכות הלאומיות — מציני (1861)

""מדוע נכשלה המהפכה ("אביב העמים")? בשנת 1848 ניצחנו. העם נענה לקריאה שלנו לחירות. השליטים העריצים נכנעו, כמעט, למכה הראשונה. יכולנו להניח בסיס לתקופה חדשה לשם ייסוד המדינות המאוחדות של אירופה, לייסוד ברית האומות על חורבות העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה. מדוע נכשלו תוכניותינו? מדוע ניתן למלכים הרועדין או הבורחים להגיע מחדש אל השליטה, צעד אחר צעד? שליטינו הקודמים טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה בשעה שהשיעבוד המשותף שלנו מנע מאיתנו להבין זה את זה; לא תפסנו, כי לא תקום ולא תתמיד חירותו של עם, אלא רק בתוקף האמונה המצהירה על זכות החירות לכול, וכי בהיותנו חופשיים, היינו יכולים להגיע בקלות לידי הבנה הדדית בדבר הבעיות הטריטוריאליות, שעדיין במחלוקת. בחרנו לנו בעניין זה את ההשקפה של העבר ולא של העתיד. החלפנו את העיקרון של הלאומיות בעיקרון של הלאומנות הבזויה. במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו ובודדנו את עצמנו בקרב. אויבינו פעלו במשותף, ומשום כך הצליחו לנצח אותנו אחד-אחד ועשו אותנו לצחוק." (מעובד על פי מ' רול (עורך), מקורות ללימוד ההיסטוריה הישראלית והכללית, כרך חמישי, הוצאת רגש צ'צ'יק, תשנ"ד, עמ' 28)"