מדמוקרטיה לנאציזם — סבסטיאן הפנר (קטע מורחב)

"קטע מן הספר "סיפור של גרמני 1914-1933" מאת סבסטיאן הפנר. "אחד באפריל היה, בינתיים, נקודת השיא של המהפכה הנאצית [...] מחנות הריכוז היו כעת ממוסדים ואנחנו התבקשנו להתרגל לכך ולנצור את לשוננו [לא לדבר]. ה'גלייכשלטונג' [הליך ההאחדה], כלומר ההליך שבו אויישו בנאצים כל הרשויות, המשרדים המקומיים, העסקים הגדולים ומועצות המנהלים של הארגונים והאיגודים, נמשך אמנם, אך כעת הוא היה שיטתי והתנהל באורח מסודר וקפדני, בעזרת חוקים ותקנות [...] המהפכה לבשה פנים בירוקרטיות. נראה היה שהלכה ונבנתה 'מציאות חדשה' – משהו שהגרמנים, בתוקף הרגל ישן, לא יכולים שלא להסתגל אליו. [...] גם בתי המשפט, שהיו סגורים במשך שבוע, נפתחו מחדש, והשופטים ישבו שוב בדין. הקביעות שלהם במשרותיהם בוטלה אמנם – באורח סדיר וחוקי לחלוטין, כמובן – אך בו בזמן הובהר לשופטים שאמנם הם יכולים למצוא את עצמם ברחוב בכל רגע, אבל כוחם גדל לאין שיעור. הם נעשו כעת 'שופטי העם', מן 'שופטים מלכים', ושוב אינם צריכים להקפיד על ציות לחוקים; בזה לא היה עוד צורך. [...] העולם שבו חייתי בעבר התמוטט ונעלם [...] המפלגות נעלמו ופורקו – קודם מפלגות השמאל, אחר כך מפלגות הימין [...] האנשים ששמותיהם היו עד אז בפי כול, שאת הספרים שכתבו קראנו ושעל הנאומים שנשאו התווכחנו, נעלמו – בחוץ לארץ או במחנות ריכוז. מדי פעם שמעת על מישהו ש'איבד עצמו לדעת בכלא' או 'נורה במנוסתו'. פעם במהלך הקיץ הופיעה בעיתונים רשימה של שלושים או ארבעים איש, מגדולי המדענים ואנשי הרוח שהוכרזו כ'בוגדים באומה', הוצאו אל מחוץ לחוק ואזרחותם נשללה." (ס' הפנר, סיפור של גרמני 1914-1933, חרגול, 2020, עמ' 125-126, 129-130)"