הרחקת יהודים מהחברה — עדות אלן שוויצר על תלמידה נאצית

"קטע מקור ובו עדות של אלן שוויצר – תלמידה יהודייה בחטיבת הביניים בבית ספר בגרמניה בתחילת שנות השלושים. "בהיזכרי בתקופה שבה למדתי בחטיבת הביניים אני נזכרת בתלמידה אחת שהייתה בכיתתי, רות, שתמיד נבחרה לכל התפקידים...התכונה הכי מושכת שלה הייתה הכנות המוחלטת שלה, והנכונות לחלוק בכל דבר שהיה לה עם מי שנזקק בכיתה. אם היה קר, רות תמיד השאילה לך את הסוודר שלה, היא טענה שהאוויר הקר גורם לה להרגיש נמרצת יותר... אם שכחת את הסנדוויץ' שלך, רות חלקה עימך את שלה ואמרה שאינה רעבה. מתוך אותה נדיבות שהביאה אותה לחלוק את בגדיה והאוכל שהיה לה שיתפה רות גם בדעותיה. היא הייתה נאצית אדוקה. תמיד היו לה המון כרוזים ופליירים, ספרונים וחומרים אחרים בילקוט, עם שאר המחברות והספרים. אם מישהו רצה לשוחח על בגדים או על בעיה שהתעוררה עם איזה מורה או הורה – רות תמיד הייתה מוכנה לשמוע ולהגיב. אך בדרך כלשהי נעשה הדיון תמיד פוליטי: 'הינה קחי את החוברת הזאת, זה יסביר לך על מה אני מדברת', היא הייתה אומרת לעיתים קרובות, ונותנת לבן שיחה את החומר, שנראה באופן מפתיע רלוונטי למה שדיברנו עליו... אחדים מאיתנו, במיוחד אלה שנחשבו לא ארים (ומשום כך להתגלמות הרוע) בספרונים של רות, שאלו אותה לעיתים קרובות כיצד היא יכולה להיות חברה של יהודים או של מי שבאו מרקע יהודי, בשעה בכל מה שהיא קראה וחילקה לנו היה מלא וגדוש בשנאה נגדנו ונגד אבותינו. 'ברור שהם לא מדברים עלייך', הייתה מסבירה ברצינות. 'את גרמנייה טובה. הכוונה ליהודים האחרים: הפציפיסטים, הסוציאליסטים והליברלים, שבגדו בגרמניה ושאותם היטלר רוצה לסלק מעמדות השפעה'. כשהיטלר עלה לשלטון ונקבע שיש לבודד תלמידים ממוצא יהודי, ושגרמנים ארים אינם יכולים עוד להתחבר עם לא ארים (וזה כלל יהודים וגם כאלה שהיו נוצרים, אך היה להם סבא אחד יהודי) רות ניגשה אלינו והתנצלה על כך שלא תוכל עוד לדבר איתנו. 'כל העניין יכול להיות אי-הבנה', הסבירה, 'אולי הדבר יתוקן בהמשך. אבל בינתיים, היטלר ודאי יודע מה הוא עושה, ואני אציית לפקודות'. לא רק שרות לא דיברה איתנו – קבוצת המנודים – יותר, היא ערכה רישום מדויק של אלה שכן דיברו, ומסרה את שמותיהם..." ("בשביל הזיכרון", 40, יד ושם, 2001, עמ' 48)"