המאבק בבריטים – שתי גישות מנהיגים

"קטע 1: "לבריטים יש ניסיון רב בשליטה על עמים אחרים, אך בכל פעם שהבריטים נתקלו בהתנקמות הקרבת מדינר, הם מתחילים להפוך מוצב. ההיסטוריה והחוויה הבריטית בארץ-ישראל, ישבר השלטון הבריטי בארץ-ישראל. מלמדים אותנו כי אם בצלנו לשבור את הסדר הבריטי, יעזוב האויב. התקפתנו שלנו דווי לפרוסם דו באמריקה ברחבי העולם כולו, ואנו מעוניינים בכל ההתהוות ויותר אנשים 'יתעניינו' בכל ההתהוויות בארץ-ישראל. הבריטים תלויים בפתם לאזם במסגר, כבר אינם הופשים לעשות בנו. כפ איך שחפצם. הם (מדינות ערב) יסדרו כוחותיהם, כי איש לא יתערב במדינות עצמאיות, ואנחנו נהייה כבולים. לא מכירים בחוקי 'הספר הלבן'. הולצים-ההתיישבותיים שאין לחטיבות אחרות." (מעובד על פי ד' בן-גוריון, הקראת קץ המנדט – זיכרונות מן העבודון, עם עובד, 1993, עמי 307-308) קטע 2: "הסדור מצריך לנו יותר משהוא מצריך לאנגלים. נהרוס בכל חלקי האימפריה, ואין הסדור מעציב בסכנה את האימפריה שלהם. לנו זה גרוע, כי דרושים לנו כל הכוחות לבנייני, והחלק מהתנועה הולד לאיבוד... אולי נוכל לפעול נגד הסדור, אבל לא מצאנו לפעול בלי סירוסיפיקט [ריבוון עלייה]. אנחנו לא מכירים בחוקי 'הספר הלבן'. הוצים המונעים עלייה אינם 'קרימים' בשבילנו." (מעובד על פי מ' בגין, אתיר כרותות וכרוזים, אתר הספרייה הלאומית, 1950, עמי 69, 73)"