מכור היתוך לרב-תרבותיות – קטע פיקאר

"לפניך קטע ממאמר מאת אבי פיקאר שפורסם בספר "העשור הרביעי". "כור ההיתוך והדרישה שנשמעה בשמו למנוע ביטויים המעידים על זהות עדתית נבדלת, הלכו והתרופפו עד שהתמוטטו לגמרי עם העלייה מברית המועצות בשנות התשעים. בשנות השמונים התחזק קולם של עולי ארצות האסלאם וצאצאיהם ילידי הארץ. אולם בשונה מהדרישות שהם השמיעו בשלושת העשורים הראשונים, הקריאה כעת לא הייתה רק לשוויון במשאבים או בחלוקת הכנסות אלא להכרה בתרבותם ובזכותם לזהות. החשיבה האירופוצנטרית* והאתוס הציוני/חלוצי ששלטו בעשורים הראשונים [לקיומה של המדינה], הביאו את המזרחים לרצות להידמות לוותיקים האשכנזים. בשם אותו דמיון ושותפות גורל קראו המזרחים לשוויון. בשנות השמונים דמיון זה הושג במידה רבה וכעת מזרחים רבים הדגישו דווקא את מה שמייחד אותם כמזרחים (חגיגות, סגנון מוזיקלי, מפלגות נבדלות) ודרשו שוויון לא בשם הדמיון אלא על אף השוני. הדרישה לשוויון כבר לא התמקדה בשוויון במשאבים אלא בשוויון בהערכה ובלגיטימציה שניתנת לכל תרבות. אם בעשורים הראשונים [לקיומה של המדינה] הייתה זהות מזרחית כעין חטוטרת [בליטה בגב] שהנושאים אותה רצו להעלימה [...] או להמעיט בחשיבותה, בשנות השמונים היא הייתה מקור לגאווה. [...] גם באירועי המימונה היו נואמים שהכריזו שהמימונה מסמלת אחדות. אולם עצם קיומם של אירועים אלו סימל את הקול החדש שהתגאה בנבדלות שלו, שלא חש רגשי נחיתות במוצאו ולא חשש להדגיש את תרבותו." (מעובד על פי א' פיקאר, "ממאבק על משאבים למאבק על זהות: השאלה העדתית", בתוך: העשור הרביעי, י' ויץ וצ' צמרת (עורכים), יד יצחק בן צבי, 2016, עמ' 335-336) *החשיבה שתרבות אירופה היא התרבות המרכזית"