קליטת עלייה – דבר לילדים ושיחת תלמידי מעברה

"מקור 1 – מתוך העיתון "דבר לילדים" (1949)* על הקניית העברית לעולים החדשים "זכינו השנה ועלייה גדולה מגיעה על חופי הארץ. עלינו, ילדי הארץ, נפלה מעמסה חשובה מאוד, לעזור לילד העולה לשכוח את עברו, וליצור יחד איתו חיים חדשים במולדת החופשית – ישראל. אחת המשימות החשובות שבין הצעדים הראשונים לקראת המטרה היא: ללמד את העולה החדש עברית ולאקלמו בחברה ובאווירה הישראלית. נשאלה השאלה, כיצד יעשה הנוער העברי את זאת? התשובה היא: עלינו להכניס את העולה החדש לחיי חברתנו, לדבר איתו עברית, לטייל איתו, לשתף אותו במאורעות חברתיים, להתייחס בסבלנות לשגיאותיו בעברית ולתקן לו אותן באדיבות. [...] על החברה להיות אחידה בתוך מסגרת אחת והשפה המדוברת בה צריכה להיות עברית. התקרבות זאת מצידנו, רצון עז, סובלנות, עקביות ואהדה כלפי העולה החדש, יש בהם כדי להשיג את המטרה: לערות [לשלב] את העולה החדש באווירת ארץ-ישראל, להטביע את חותם ה'צבריות' על פניו, לחבב עליו את החברה, הנוף והאקלים של הארץ וליצור על ידי כך חברה אחידה ומאושרת שלא יהיה בה הבדל בין 'צבר' לעולה חדש. פנינה שטינברג, כיתה ח', בת גלים" ('דבר היום', דבר לילדים, 11 במאי 1949) *עיתון זה היה מזוהה עם מפלגת הפועלים בארץ-ישראל (מפא"י) שבראשה עמד דוד בן גוריון. מקור 2 – מתוך שיחה של תלמידים לשעבר ממעברת תלפיות בירושלים עם המורה רינה שפירא, שלימדה אותם בבית הספר במעברה. השיחה התנהלה כעבור שלושים שנה. "ידידיה: בלי ספק, כפי שאמרה עמליה, היה מתח בין מה שראינו בבית לבין מה שהיה בבית הספר. ראשית, השפה. ההורים שלנו לא ידעו עברית; בבית הספר דברנו עברית. דבר שני, הערכים. מה שראינו בבית לא היה דומה למה שראינו בבית הספר, ומה ששמענו בבית הספר לא שמענו בבית [...] אלה היו שני עולמות שונים לחלוטין. [...] מה אימא שלי ידעה לומר לי או להסביר לי? [...] המתח בין בית הספר לבין הבית שיקף את הפער העצום בין הגולה לבין תהליך ה'ישראליזציה'. עמליה: אני חושבת, בראייה לאחור, שה'ישראלזיציה' הזאת הייתה לוחצת מדי...זכור לי שהמריבות והקונפליקט (סכסוך) עם ההורים נבעו מכך שאני הזדהתי יותר איתך, רינה, מאשר עם הבית. כי אני חשבתי שכל מה שהם הביאו משם הוא איום, גלותי, פרימיטיבי, פסול." (מ' נאור [עורך], עולים ומעברות, 1948-1952, יד בן צבי, תשמ"ז, עמ' 164-165)"