דה-קולוניזציה – תזכיר ראש הקהילה היהודית בבגדד

"לפניכם קטע מקור מתוך תזכיר ששלח ראש הקהילה היהודית בבגדד שבעיראק אל ממשלת עיראק ב-28 באוקטובר 1949. "הוד מעלתו סגן ראש הממשלה ושר הפנים בפועל, בהתייחסות לשיחה שבעל פה אני מקווה שהתזכיר הזה יסייע לשפוך אור על המצב הנוכחי שבו נתונה הקהילה היהודית בעיראק, ועל הסיבות להרגשת החרדה האופפת אותה. אנו תקווה שחוכמתה ותבונתה של הממשלה הנכבדה יעמדו לה לחיסול סיבות ההרגשה הזאת, ולהחזרת העניינים למהלכם הטבעי. הסיבות העיקריות נעוצות, לאמיתו של דבר, בהגבלות הרבות אשר הוטלו בזו אחר זו על העיראקים היהודים במשך 18 החודשים האחרונים – דבר שהפך את חייהם לקשים ביותר דחף את רובם הגדול להביט בייאוש אל העתיד. הקהילה היהודית בעיראק בדבקות בארץ הזאת ובאמונות ללא הזדהות עם הציונות... רבה, הייתה בטוחה כי פרוץ המלחמה [מלחמת העצמאות] לא ישפיע על קיומה או יפגום דבר מזכויותיה וחירותה. המובטחות בחוקה – כל עוד היא ממלאת את חובתה תוך דבקות בחוקים ובאמונות לארץ. אבל התקווה הזאת, לצערנו, נכזבו כולן. בגלל המלחמה הזאת נפגעה הקהילה ונקלעה למצב שאין לקנא בו, כשכל מטרה היא הייתה קטלנית. ואף על פי כן רבים מבין הנבונים המשיכו להאמין... דבר העניינים ישובו להתיישב... אולם בל נוסף של אכזבה הציף את כולם כאשר התחבר כי הפסקת הקרבות לא שמה קץ [סוף] לסבלותיה של הקהילה. אדרבה – המצור סביבה נמשך עד כי רוב הנגיע בנייה, בגלל המצוקה שממנה לא שמה קץ [סוף] לסבלותיה של הקהילה... [הם] סובלים בחייהם ובעניניהם האחרים, חדלו לתת אוזן לעצת הנבונים ובעלי הדעה בקהילה ולהבטחות כי הישועה קרובה. [...] מכל מקום אנו סבורים כי פתרון המשבר הזה עודנו, כפי שהיה, תלוי בתבונתה של הממשלה העיראקית הנכבדה ובאופן שבו [היא] תכלכל את מעשיה. הסרת ההגבלות שהוטלו על חירותם של העיראקים היהודים... הנתנת שוויון בינם לבין יתר בני הארץ והענשת העבריינים שביניהם בהתאם לעקרונות הצדק ועל פי החוקים... כל אלה עשויים להחזיר את העניינים למהלכם התקין, ולהשיב את הביטחון והשלווה אל נפשות מאה ועשרים אלף עיראקים יהודים, אשר הצטיינו מאז ומתמיד באהבת הסדר, משמעת לחוק, שקידה בעבודה, שיכולם לתולדתם העיראקית ודבקות בכתר האשמי האהוב. מיטב הערכה להוד מעלתכם ראש הקהילה היהודית בבגדד" (מעובד על פי: ש' קולת [עורכת], הקיום היהודי בתפוצות במאה העשרים, מעלות, תשנ"ד, עמ' 244–247)"