מאפייני הלאמיות

"בקצה השני של אירופה, ולא בלי קשר הדוק עם המהפכה הצרפתית, התהוותה לאומיות מטיפוס אחר [...] לאומיותה של אומה כבושה, מושפלת ומדוכאה, החולמת חלומות תחייה – פולין. אומה גאה זו, בעלת היסטוריה של שמונה מאות שנים ומעלה, הייתה לפנים מדינה חזקה, שנשתבחה במוסדותיה החופשיים, כמעט רפובליקניים. מחמת חופש מופרז שקעה ברוב הימים באנרכיה [חוסר סדר], ופשוט נמחקה מעל המפה על ידי שכניה החמסנים, שחילקו ביניהם את אדמתה. [...] הפטריוטיות הפולנית לא הייתה עוד [הפסיקה להיות] נאמנות נתינים למלכם, ולא ערבות הדדית לשלומו והצלחתו של ארגונם המדיני, אלא לבשה אופי של דבקות באידאה [רעיון], נאמנות לרוחות העבר שחלף מן העולם. מאחר שלא הייתה לה אחיזה בקרקע, שמה משכנה בלבבות. (טלמון, י' [1973]. רומנטיקה ומרי, תל אביב: עם עובד, עמ' 97-96)"