מלחמת יום הכיפורים פורצת שש שנים לאחר מלחמת ששת הימים . צבאות מצרים וסוריה תוקפות את ישראל בהפתעה ומצליחות  לכבוש שטחים בסיני וברמת- הגולן. צה”ל מגייס את המילואים ומצליח להדוף את הסורים מרמת הגולן ולהגיע ליתרון משמעותי על הצבא המצרי בדרום . למרות הניצחון הצבאי נתפסה המלחמה ככישלון של ההנהגה הצבאית והמדינית בגלל הצלחת הערבים  להפתיע את ישראל.

כתוצאה מכך בשנה שלאחר המלחמה התפטרו ראש הממשלה שר הביטחון והרמטכ”ל. הסכם השלום עם מצרים שנחתם ב – 1979 הוא בהחלט אחת ההשפעות המרכזיות של המלחמה על האזור.

הסיבות למלחמה:

1) סוריה ומצרים מעוניינות למחוק את כישלון מלחמת ששת הימים :

הגורם העיקרי להחלטת מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל היה הרצון שלהם להשיב את כבודן שנפגע קשות במלחמת ששת הימים. הניצחון הישראלי הציב את מצרים וסוריה בשורה אחת עם המדינות הנחשלות בעולם והן רצו למחוק את הרושם הזה . הניצחון הישראלי גם פגע במעמדה של מצרים כמנהיגת העולם הערבי.
מעבר לכך מצרים וסוריה רצו להחזיר לעצמם את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים. מצרים את חצי האי סיני שהיה אזור ההגנה של תעלת סואץ ממזרח . בנוסף היו בו מאגרי גז ונפט ואת מיצרי טיראן שחלשו על הנתיב הימי לאילת . רמת הגולן אפשרה לסוריה לשלוט על עמק הירדן ומקורות המים של ישראל .

2) הכישלון המצרי למשא ומתן עם ישראל:

סאדאת נשיא מצרים ניסה מספר פעמים להניע מהלכים מדיניים כלפי ישראל לפני מלחמת יום הכיפורים . הוא הציע לישראל הסכם שלום בשלבים תמורת נסיגה ישראלית מדורגת מסיני .
ישראל התעקשה לא לקבל את תנאי מצרים ולהמשיך את השליטה שלה בסיני. במצב הזה נאלץ סאדאת לנסות את דרך המלחמה . הוא סבר שמלחמה מוצלחת מבחינת של מצרים תביא לתהליך מדיני שבסופו תיסוג ישראל מסיני .

3) היכולת להפתיע את ישראל:

הערכת המודיעין המצרי והסורי הייתה שישראל אינה מצפה למלחמה כוללת ב – 1973 , ולכן ניתן להפתיע את צה”ל ולהשיג הצלחות צבאיות בשל כך .
הערבים העריכו בצדק כי ישראל שאננה ובטוחה בעצמה באופן מופרז לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים . הם סברו שניתן לנצל את הזלזול הישראלי בערבים ולתקוף בעיתוי המתאים להם. כישלון מערך ההתראה המודיעיני של ישראל- התעלמה מידיעות שהזהירו מפני התקפה מתקרבת וזלזלה ביכולן הצבאית של מצרים ושל סוריה.

הנסיבות למלחמה:

כבר באפריל 1973 ביצעו המצרים והסורים תרגיל צבאי גדול . צה”ל גייס מילואים מחשש למלחמה . אמ”ן (חיל המודיעין) אמר שזהו תרגיל ואין צורך לגייס מילואים. במקרה זה אמ”ן צדק . כאשר התקיים תרגיל דומה בתחילת אוקטובר 1973 אמ”ן אמר שהסבירות למלחמה נמוכה וכלקח מהתרגיל באפריל דעתו של אמ”ן התקבלה.
גם כאשר המלך חוסיין הירדני הגיע לישראל ואמר שיש בידו ידיעות על הכנה מצרית –סורית למלחמה עדיין גברה דעתם של אנשי המודיעין שלא תהיה מלחמה .

כאשר המשיכו לזרום ידיעות מדאיגות על ההכנות של המצרים והסורים למלחמה, הועמד הצבא הסדיר בכוננות אך לא גויסו מילואים. רק בבוקר של יום הכיפורים ה – 6 לאוקטובר בעקבות מידע שהעביר מרגל בכיר במצרים נתקבלה ההערכה שעומדת לפרוץ מלחמה. הרמטכ”ל המליץ על מכה מקדימה של חיל האוויר הישראלי וראש הממשלה לא קיבלה את המלצתו .
ב – 2 בצהרים פרצה מלחמת יום הכיפורים בהפתעה מוחלטת כאשר צה”ל לא גייס מילואים ועל הצבא הסדיר הוטל לבלום את צבאות מצרים וסוריה עד שיגיעו אנשי המילואים לחזית .

הסיבות לשאננות הישראלית שאפשרו את ההפתעה בתחילת המלחמה (6 לאוקטובר 1973 ):

1) זלזול באויב:

מדינת ישראל זלזלה בכוחו של האויב . הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים יצר את הרושם בציבור הישראלי כי צבאות ערב חלשים ואין ביכולתם לתקוף את ישראל . הערכת ראשי הצבא הייתה כל כך יהירה שהניחה שגם אם הערבים יתקפו הצבא הסדיר שהוא 1/4 מכלל הצבא הישראלי יספיק כדי לבלום בקלות את האויב .

2) הסתמכות על מערך המודיעין :

ישראל בנתה במהלך השנים מערך מודיעין משוכלל ויקר . ההנחה הייתה שחיל המודיעין עם היכולות הללו יצליח לספק התראה בפרק זמן כזה שיאפשר לגייס ולאמן את מערך המילואים בזמן . האמונה הבלתי מעורערת ביכולתו של חיל המודיעין גרמה לקבלת הערכותיו השגויות בתקופה שקדמה למלחמה בלי שיקול מעמיק של דעות אחרות .

3) הסתמכות על “קו בר-לב ” :

ישראל בנתה קו ביצורים לאורך תעלת סואץ שנקרא “קו בר-לב” ההנחה הישראלית הייתה כי קו ביצורים זה יחזיק מעמד מול כל התקפה מצרית . ההתבססות על קו בר-לב הובילה לשאננות והתעלמות מידיעות ברורות שעומדת לפרוץ מלחמה מכיוון מצרים.

4) האויב מסווה כוונותיו :

המצרים והסורים הסוו היטב את כוונותיהם . מספר מועט של בכירים בצבא האויב ידע על הכוונה לתקוף את ישראל . בנוסף לכך בשנים 1972-3 הערבים ערכו מספר תרגילים צבאיים שהסתיימו על קו הגבול עם ישראל ללא פתיחה במלחמה . באופן זה הם הטעו את ישראל , שהייתה בטוחה שהתרגיל הגדול שנערך במצרים בתחילת אוקטובר 1973 הוא עוד אחד מהתרגילים שיגמר ללא מלחמה .

מהלך המלחמה וביטויי/תוצאות ההפתעה בימים הראשונים של המלחמה בחזית הצפון והדרום:

המלחמה פרצה בצהרי יום הכיפורים ה – 6 לאוקטובר 1973 . יחסי הכוחות הם בערך 1ל 10 לטובת הערבים. בזמן שצה”ל גייס בחיפזון את המילואים נאלצו חיילי הסדיר לבלום את האויב .
הסורים הצליחו לכבוש תוך יומיים את דרום רמת הגולן והחרמון והתקדמו לעבר עמק הירדן והכנרת. המצרים חצו את התעלה כבשו את מרבית מוצבי קו בר-לב והתבססו כ –8 ק”מ בתוך סיני ממזרח לתעלת סואץ-חלק מהחיילים שהיו במוצבים הצליחו להימלט ,אחרים נהרגו או נפלו בשבי. בתחילה הדף צה”ל את הסורים מרמת הגולן ואף התקדם לתוך שטח סוריה .
ב – 14 לאוקטובר החלה המתקפה של צה”ל בדרום. כוחות צה”ל עברו לצד המערבי של תעלת סואץ ועד הפסקת האש הצליחו לכתר את מחצית הצבא המצרי שהיה בסיני . ביום האחרון למלחמה נכבש בחזרה מוצב החרמון . המלחמה בסתימה בחזית הצפון ב-22 לאוקטובר ובחזית הדרום ב-24 לאוקטובר.

תוצאות המלחמה:

1) האבדות בנפש היו כבדות: ישראל איבדה כ – 2600 חיילים , אלפי פצועים ו כ- 300 שבויים .

2) הפגיעה ביכולת הצבאית הישראלית הייתה קשה: נפגעו כ 1/4 מהמטוסים של צה”ל וכמחצית מהטנקים .

3) מבחינה טריטוריאלית בחזית הצפון :סוריה לא הצליחה לכבוש שטח ברמת הגולן . צה”ל חדר לכיוון דמשק וכבש שטח לא גדול ממזרח לרמת הגולן .
בחזית הדרום : היו כוחות מצריים מבותרים בתוך רצועה ברוחב של כ – 8 ק”מ לאורך הצד המזרחי של תעלת סואץ . במקביל היו כוחות של צה”ל בצד המערבי של התעלה שהגיעו עד כ – 100 ק”מ
מקהיר .

ההשפעות לטווח הארוך על ישראל:

1) אובדן האמון בהנהגה (חברתי):
עם ישראל הוכה בהלם עם פרוץ המלחמה בהפתעה, ובסיומה כשהתבררה כמות הנפגעים . תחושת הביטחון הבלתי מעורער בהנהגה המדינית והצבאית נסדקה . החלה ביקורת ציבורית רחבה על
כך שההנהגה לא חזתה את פרוץ המלחמה ולא גייסה מילואים דבר שעלה בקורבנות רבים .

2) ועדת אגרנט:
קמו תנועות מחאה פוליטיות שקראו להתפטרות הממשלה . במקביל הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט אגרנט -הועדה שחקרה את המחדלים שהביאו לפרוץ המלחמה . הועדה חקרה
רק את הדרג הצבאי ובעקבות מסקנותיה התפטרו הרמטכ”ל ראש אמ”ן ועוד מספר קצינים .  את הדרג המדיני הועדה לא חקרה .

3) מהפך שלטוני בישראל (פוליטי):
    מסקנות ועדת אגרנט שבעצם ניקתה את ראש הממשלה ושר הביטחון מאחריות למחדל רק העצימו את מחאה הציבורית כנגד ראשי השלטון . בעקבות מחאה זאת התפטרו לבסוף שר הביטחון דיין
ולאחריו ראש הממשלה גולדה מאיר . הביקורת הציבורית המתמשכת על ממשלת המערך כאחראית למחדלי מלחמת יום הכיפורים הביאו לבסוף ב -1977 למהפך שלטוני בישראל עם עליית הליכוד
בראשות מנחם בגין לשלטון .

4) יחסי ישראל מצרים/הסכמי שלום עם מצרים:
    התוצאות המעורבות של המלחמה הביאו להסכמי הפרדה בין ישראל למצרים בסיני 1975-6 . עליית הליכוד לשלטון הביאה לתחילתו של משא ומתן בין ישראל  למצרים . לשתי המדינות שנפגעו
קשה במלחמה היה ברור כי צריך לנסות דרך אחרת . הנשיא סאדאת הגיע לביקור היסטורי בישראל ובסופו של המשא ומתן נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים ב – 1979. ישראל נסוגה מסיני
תמורת הסכם שלום שקיים עד היום .

5) תחום כלכלי/נזק עצום לכלכלה ותלות גוברת הארצות הברית:
    המלחמה גרמה לנזק עצום לכלכלה הישראלית . הצורך להשלים את הציוד הצבאי שאבד הביא לנטל כבד על תקציב הביטחון . הוצאות הביטחון הכבדות בשנים שלאחר המלחמה הביאו לאינפלציה
במשק ולאובדן העצמאות הכלכלית של ישראל שנזקקה יותר ויותר לעזרה כלכלית אמריקנית .

ההשפעות על מדינות ערב:

1) מצרים :
האבדות הכבדות שספגה מצרים במלחמה ובמקביל השבת הכבוד המצרי לאחר שהצליחו להפתיע את ישראל בתחילת המלחמה אפשרו לסאדאת נשיא מצרים להניע תהליך מדיני . בשנים 1975-6      חתמו ישראל ומצרים על הסכמי הפרדת כוחות בסיני . ב – 1977 לאחר עליית הליכוד לשלטון ואם קבלת רמזים כי ישראל מעוניינת בשלום הגיע נשיא מצרים לירושלים והביע את רצונו בשלום .
במסגרת הסכמי השלום נסוגה ישראל מכל סיני תמורת פרוז השטח מצבא מצרי.

2) סוריה :
סוריה הוכתה קשות במלחמת יום הכיפורים . המסקנה של הסורים מהמלחמה הייתה שיש להימנע מעימות ישיר עם הצבא הישראלי . כתוצאה מכך הגבול ברמת הגולן שקט מאז 1974 . סוריה
נמנעת מפעולות התקפיות ישירות נגד ישראל אבל היא מסייעת לטרור הפלשתינאי וזה של החיזבאללה כדי לנסות ולהשיב לעצמה את רמת הגולן .

3) אש”ף/פלסטינים:
הארגון לשחרור פלשתין הגביר בעקבות המלחמה את פעולות הטרור כנגד ישראל . מחבלים חדרו לגבולות ישראל בעיקר מכיוון לבנון, ביצעו חדירות דרך הים ורצחו ישראלים . ב – 1978 ב “מבצע
ליטאני” פשט כוח גדול של צה”ל על מחנות אש”ף בדרום לבנון . בעקבות המבצע הוצב בדרום לבנון כוח או”ם שישמור על השקט באזור