מדיניות פומפיוס ביהודה : כיבוש יהודה על ידי רומא בשנת 63 לפני הספירה סיים את עידן עצמאות המדינה היהודית – היא מדינת החשמונאים. כיבוש א"י על ידי רומא היה חלק מהמדיניות הרומאית באזור הים התיכון. רומא חיזקה את השפעתה ביהודה ופוררה את עצמאותה והפכה אותה למדינת חסות ומאוחר יותר לפרובינציה. הסדרי פומפיוס: 1. הורקנוס מונה לתפקיד הכהן הגדול וראש האומה – לא עוד מלך / אתנרך (נשיא) – כלומר ביטול…
מעמד הכהונה בהנהגת העם: עם חידוש הפולחן הדתי בבית המקדש, התחזק מעמדה של הכהונה הגדולה (בית צדוק-משפחה שממנה נבחרו כוהנים גדולים לשרת במקדש) על חשבון צאצאי בית דוד שנדחקו ממעמדם. לכוהן הגדול היה כוח רב. עמד בראש עבודת המקדש, ובראש ההנהגה הדתית הארץ. כמו כן שימש הכהן הגדול כמנהיג המדיני בפועל של יהודה. הכהן הגדול היה נציג היהודים בארץ, מול הפרסים ומול יהודי התפוצות. למעשה הוא הופך להיות נציג של…
באותה תקופה מתעוררת מחלוקת בין השבים מבבל (בהובלת עזרא ונחמיה) לבין האוכלוסייה שנותרה בארץ ישראל לגבי השאלה, מיהו יהודי והיחס כלפי הנוכרים. גישת התושבים שנותרו ביהודה בזמן הגלות / הגישה האוניברסאלית: נציגי הגישה היו- הנביאים האחרונים, אצילי יהודה והכוהן הגדול אלישיב. מדובר בגישה סובלנית שתמכה בצירופם של בני העמים הזרים לעם היהודי. השייכות לעם היהודי נקבעת לפי שני מרכיבים- המוצא- מי שנולד להורים יהודים, וטריטוריה - מי שגר ביהודה לפני…
נחמיה בן חכליה כ- 13 שנה לאחר עליית עזרא מבבל ,עלה נחמיה ב- 445 לפסה"נ. מעמדו / תפקידו וסמכויותיו נחמיה היה פקיד גבוהה בממלכת פרס-שר המשקים (משרה רמה בממלכה הפרסית. שר המשקים היה ממונה על הטקסים בחצר המלך). מלך פרס מינה אותו לשליט הבלעדי של ירושלים וסביבתה(הפחה של יהודה)-מקנה לו סמכות מנהלית-שליטה וגביית מיסים. הוא היה צריך לגבות מיסים לממלכת פרס וקיבל היתר לבנות את חומות העיר ירושלים. לשם מילוי…
עזרא בן שריה - מעמדו, סמכויותיו, ופעילותו לגיבוש שבי ציון: קשיים והישגים סיבות לעלייתו: עלה בראש אלפי עולים נוספים, בשנת 458 לפסה"נ ,שהיו ברובם ממשפחות כוהנים ולווים. הגורמים לעלייתו אינן ברורים. כנראה מדובר בשילוב של מניע דתי /כמיהה לשוב לציון, ורצון לטפל בבעיית ההתבוללות של היהודים בארץ, לצד רצונו של מלך פרס לחזק את שלטונו בארץ באמצעות האנשים הנאמנים לו. מעמדו / תפקידו וסמכויותיו עזרא היה ממנהיגי היהודים בבבל, בן…
ירושלים הפכה לעיר מקדש - עיר שבמרכז חייה נמצא מקדש. בעלת זכויות מיוחדות של פטור ממסים לכוהנים ולמקדש, אך היו חסרי קרקעות ונכסים כפי שהיה בערי מקדש אחרות. בית המקדש הראשון היה "מקדש מלך" –מומן ותוחזק ע"י שלמה המלך, ואילו בית המקדש השני היה מפעל ציבורי ,שהקמתו והפעלתו מומנו מתרומות העם ומתקציב המלכות הפרסית. מרכז דתי: עיקר עבודת האל בבית המקדש התנהלה באמצעות הקרבת קורבנות. היה שטח בבית המקדש המיועד…
יש חוקרים המזהים את "צרי יהודה ובנימין" עם השומרונים. שעיכבו את בניית המקדש השני. מוצאם של השומרונים אינו ברור. בספר מלכים נאמר כי מלך אשור הביא לאזור השומרון עמים נוכרים ממקומות שונים. הכינוי שומרונים ,מקורו באזור מושבם –השומרון. בספר מלכים מסופר עוד כי השומרונים התייהדו אך המשיכו לקים פולחן דתי גם לאליליהם- האמינו במספר אלים (פוליתיאיזם) ולא באל אחד (מונותיאיזם) כמו היהודים. מאוחר יותר בנו לעצמם השומרונים מקדש בהר גריזים…
בניית בית המקדש והגורמים שעיכבו את תהליך הבנייה כשהגיעו העולים לירושלים לאחר הצהרת כורש (538 לפסה"נ) הם בנו מזבח להקרבת קורבנות במקום בו עמד בית המקדש וחידשו את עבודת הקורבנות. לאחר מיכן החלו לבנות את בית המקדש השני. רק כ- 20 שנה, לערך, אחרי הצהרת כורש הושלמה בניית בית המקדש ב- 515 לפסה"נ. הקשיים והגורמים שעיכבו את בניית בית המקדש: 1. עימות עם תושבי הארץ-"צרי יהודה ובנימין" ספר עזרא מפנה…
בגלי העלייה בעקבות הצהרת כורש עלו כ 40/50 אלף יהודים. העולים הביאו עמם את כלי המקדש שלקח נבוכדנאצר ותרומות כסף לאוצר המקדש. העולים היו מיעוט בקרב היהודים שחיו בגלות בבל. רוב היהודים נשארו בבל. כנראה שרוב העולים השתדלו לחזור ולהתיישב במקומות מהם גלו (רובם באזור יהודה). בית המקדש השני הוקם לאחר 20 שנה ב- 515 לפסה"נ. גרמו לעיקוב בבנייתו מספר קשיים. לאחר תקופה זו באו "ימי עזרא ונחמיה" ששיתפו פעולה…
1. ההצהרה ממחישה את הסובלנות הדתית הרבה שגילו הפרסים כלפי גולת בבל, סובלנות שאפשרה את שיבת ציון. כורש הגשים את תקוות היהודים – לשוב ליהודה ולקומם בה את הפולחן הדתי באמצעות בניין בית מקדש לאלוהי ישראל. 2. הצהרת כורש מהווה המשך ישיר למהפכה רוחנית (חזרה בתשובה) שהחלה בקרב היהודים בגלות בבל. חורבן בית המקדש ה – 1 לא חיסל את הגרעין הלאומי- דתי של עם ישראל. לאחר החורבן עבר…
