בזמן מלחמת העולם הראשונה הפכה לונדון למרכז הציוני החשוב ביותר . הייתה פעילות דיפלומטית ענפה של ראשי המרכז בלונדון- וייצמן, סוקולוב, רוטשילד ואחד העם כדי שמשרד החוץ הבריטי יפרסם הכרזה מדינית המכירה בזכותם של היהודים לריבונות על ארץ ישראל. תחילה פרסמה הטיוטה הציונית (ביולי 1917). הנוסח הרשמי של הצהרת בלפור פורסם ב-2 לנובמבר 1917 ,באיגרת ששלח שר החוץ הבריטי (ארתור ג’יימס בלפור) ללורד רוטשילד.
נוסח/תוכן הצהרת בלפור:
“ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה, ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה כמיטב מאמציה להקל על הגשמת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות הקיימות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד מדיני, מהם נהנים היהודים בכל ארץ אחרת”.
על החתום
הלורד בלפור”.
הקשיים/משמעויות שעולים מההצהרה:
נוסח ההצהרה הוא דוגמא לנוסח דיפלומטי לתפארת ,שהוא בכוונה מעורפל מאוד, במטרה להימנע מהתחייבויות חד משמעיות.
ניתן להבחין בשני חלקים עיקריים בהכרזה:
א. החלק הכולל את ההבטחה להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל
ב. החלק הכולל את התנאים למימוש ההבטחה: שלא יפגעו זכויות הלא יהודים בארץ ישראל ושלא יפגעו זכויות היהודים בכל מקום אחר בעולם