שלב א’ של הלחימה
לחימה בערים המעורבות:
הכוונה לערים ת”א-יפו, חיפה , ירושלים צפת וטבריה בהן חיו יהודים וערבים יחדיו . בערים אילו שותקו חיי הכלכלה בראשית המלחמה . היהודים סבלו מפגיעות של צלפים ערבים שירו ממקומות גבוהים אל השכונות היהודיות . הערבים החדירו מכוניות תופת וגרמו לאבדות קשות בקרב היהודים . נפגעו המוסדות הלאומיים בירושלים , רח’ בן יהודה בירושלים ורחוב הנמל בחיפה . הטרור הערבי גרם לשיבוש חיי היום יום של היהודים וזרע פחד והרג.
לחימה בדרכים:
מוקד לחימה זה הפך לקשה ביותר בשלב זה של המלחמה . במוקד לחימה זה היה הישוב היהודי בנחיתות ,הן נחיתות מספרית והן העובדה שכפרים ערבים חלשו על מרבית כבישי הארץ הדרכים אל הישובים היהודיים שהיו מרוחקים ממרכז הארץ עברו דרך כפרים ערביים. הלחימה על הדרכים הייתה מסובכת גם בשל העובדה שחלק מהצירים היו חשובים לצבא הבריטי ולא ניתן היה ליזום מתקפה על ציר שהיה חשוב לבריטים, כי הבריטים יכלו להגיב בחריפות.
הערבים הצליחו באמצעים פשוטים לחסום את הדרכים הללו ולתקוף את השיירות שהובילו אספקה לירושלים לגליל ולנגב. תושבי ירושלים היו בסכנת רעב ממשי . הפרון של ההגנה היה שיירות אספקה עם אבטחה צבאית אבל שיירות רבות הפכו למלכודת מוות ובחודש מרץ 1947 הגיעו הפגיעות בשיירות למחיר דמים כבד של כ – 80 הרוגים
שיירות באב אל ואד ,שיירת נבי דניאל ,שיירת יחיעם ושיירת חולדה ועוד-גבו הרוגים רבים.
הלם כבד ואבל ירד על היישוב במקרה נפילתם של 35 לוחמי הפלמ”ח שהיו בדרכם להחיש עזרה לגוש עציון המנותק (ל”ה-לוחמים)
מאבק באזורים הכפריים:
השיקול הלאומי שלא לפנות אף ישוב אפילו מרוחק נבע מהצורך לקבע את גבולות הארץ . שיקול זה התנגש בשיקולים הצבאיים על הצורך להגן על הדרכים לישובים מרוחקים . הערבים שהבינו את נקודת התורפה הזאת תקפו ישובים מבודדים ופגעו בנפש וברכוש. חלק הושמו במצור ממושך כמו יחיעם וטירת צבי בגליל ונקודות ההתיישבות בנגב . ההגנה שילבה לוחמים עם אוכלוסיית המתיישבים כאשר האוכלוסייה שלא לוחמת פונתה לעורף . באופן כללי עד לפלישת צבאות ערב לא נפל אף ישוב מרוחק בידי הערבים .
הקשיים הצבאיים של היישוב בחלק הראשון של מלחמת העצמאות:
- הפיזור של היישובים והעדר רצף טריטוריאלי ביניהם.
- התפיסה העקרונית שאין לנטוש נקודת יישוב בשום מקרה , ושיש לשמור על הדרך חופשית אל כל נקודת יישוב.
- הקושי בשמירה על תנועה חופשית בדרכים לכל היישובים ,כולל היישובים המבודדים ,בגלל עליונות אסטרטגית של הערבים ששלטו על הרמות החלושות על הכבישים ושהיה להם ניסיון מצטבר של לחימה קבוצתית במארבים ובפשיטות “פגע וברח”.
- הערבים זכו לגיבוי של מדינות ערב שסייעו להם בנשק ובמתנדבים.
- התמודדות עם המדיניות הבריטית ששיבשה את פעולות של הכוחות הלוחמים היהודים ומאבקם לתנועה חופשית.
- הקושי להתמודד עם שיטות הפעולה של הערבים בערים המעורבות – פגיעות צלפים ,החדרת מכוניות תופת, פגיעה בריכוזי אוכלוסייה יהודית בערים הגדולות.
- הקושי להתמודד עם פעילות צבאית עוינת במקומות שונים בארץ בו זמנית כשהיוזמה כולה היא של הערבים. (אפשר להשוות את כוח המגן העברי לאדם המנסה להתכסות בליל חורף קר בשמיכה קצרה. מכל צד שתמשוך את השמיכה, בצד השני יהיה קר…)
- הקושי להתמודד עם מספר רב של נפגעים בתקופה קצרה יחסית-1200 נפגעים עד מרץ 1948 (בדגש על לווי השיירות שגבה את המחיר הכבד ).
דוגמה לאירוע המבטא את התקופה ואת המלחמה הקיומית – שיירת הל”ה –
אחד הניסיונות הבולטים להעביר עזרה לישובים המבודדים היה זה של מחלקת הל”ה, שיצאה לעזור לישובי גוש עציון, אשר היו תחת מצור. 35 חברי “הגנה” יצאו מירושלים לכפר עציון בחורף 1948 , כדי לעזור בלחימה מול הערבים. רובם היו סטודנטים באוניברסיטה העברית. בניגוד לשיירות אחרות, הם הלכו ברגל בלילה, מהר-טוב (ליד בית-שמש) לכפר עציון שבגוש עציון. הם הותקפו בדרך על-ידי ערבים וניהלו קרב מול מאות ערבים. הקרב נמשך יום שלם. כל חברי השיירה נהרגו בקרב. לזכרם כתב חיים גורי את השיר “הנה מוטלות גופותינו”.