האנטישמיות הנאצית פעלה על יסודות האנטישמיות המודרנית שקדמה לה. רעיונות אנטישמים הופצו ע”י מפלגות ועיתונים אל המוני אזרחים, והדגישו את הדמוי השלילי של היהודים.
מהות האנטישמיות המודרנית בגלגולה הנאצי כי היהודי אינו יכול לשנות את גורלו באמצעות המרת דת/השתלבות בחברה .בשל תכונותיו הביולוגיות/הגזעיות תמיד יהיה יהודי ותמיד יהיה נחות.
ראיית היהודי כמייצג את כל התכונות השליליות וההרסניות המנוגדות לתכונות בני הגזע הארי.
עקרון האנטישמיות תפס מקום מרכזי באידיאולוגיה הנאצית. ללא האנטישמיות היה קשה להגדירה.
חלק ניכר מספרו של היטלר “מיין קמפף” (“מאבקי”-1923) הוקדש ליהודים והוא טען כי הוא המנהיג שיפתור את בעיית היהודים.
שנאתו החולנית של היטלר ליהודים, הייתה גם לצורך גיבוש העם הגרמני סביב גורם המאיים עליו. היטלר עצמו אמר : “אלמלא היו היהודים קיימים – הייתי ממציא אותם”.
היהודי מאיים על הכלכלה הגרמנית, על טוהר המשפחה, ומאיים לתפוס את השלטון בעולם כולו.
הגזע הארי המגלם את הטוב והטהור והוא “מכונן תרבות” ואילו היהודים הנעדרים דם טהור מגלמים את מהות הרוע ,חיים חיי טפילות והם גזע של “הורסי תרבות”.
היהודים ראויים שישנאו אותם בשל תכונותיהם הפיזיות והנפשיות- לכלוך, אף מעוקם וארוך, ממדי גוף מעוותים, תאווה לכסף, חמדנות, סטייה מינית ועוד. היהודי מתואר כשטן, חיידק טפיל/פרזיט, עכברוש, , נגיף הרוצה להרוס ולזהם את העם הגרמני.
חובתו ושליחותו על העם הגרמני ,כצו היסטורי, להילחם ביהודים כדי למגרם.
בדימוי של היהודים באידאולוגיה הנאצית היו מרכיבים לא רציונאליים בעלי מאפיינים מנוגדים-קפיטליזם וקומוניזם, חזקים וחלשים, מוכשרים ונחותים.
היהדות הבינלאומית, לפי היטלר, לא מסכנת את גרמניה בלבד, אלא את האנושות כולה, ולכן משימת הנאציזם לפקוח את עיני העולם ולהראות לו שהאויב האמתי הם היהודים .